היסטוריה של אפרטהייד בישראל

כאשר נשאל בכיר בהנהלת בית הספר בפתח תקווה לשאלת ההפרדה הכיתתית המכוערת של ארבעת התלמידות ממוצא אתיופי לשאר התלמידות הלומדות בו, הוא ענה מבלי משים לב (או שכן), כי "מדובר בבית-ספר אליטיסטי מבחינה לימודית ודתית... יש לנו זכות שלא לקבל בכלל את התלמידות האתיופיות, בשל הרמה הלימודית הירודה שלהן".

תגובה אווילית זו מעידה על מי שפלט אותה, אבל בעיקר חשפה בצורתה הטבעית את האידיאולוגיה והיחס המזלזל של האליטה האשכנזית כלפי העדה האתיופית ופיזרה את מסך הערפל מעל הקשר המכוער בין אפליה וגזענות לממסד האשכנזי הדתי. הקשר הזה כולל טקסי הדרה מתמידים שכל מטרתם היא השפלה, ביזוי ודחיקת האחר, שלו צבע עור קצת כהה יותר מהעור הוורדרד של רבני הקהילה האשכנזית.

הטקס של סגרגציה מערכתית ממוסדת בין יהודים שחורים ללבנים עובר כחוט השני לאורך תולדות מדינת ישראל. יהדות אתיופיה הועלמה על ידי הממסד השלטוני בישראל במשך שנים, עקב שאלת אי הוודאות של זהותם היהודית מתוקף חוק השבות. היסטוריונים ואנתרופולוגים רבים היו חלוקים בדעתם לשאלת "מיהם יהודי אתיופיה", ובשאלה אם לחדד את הקשר בין מדינת ישראל לשארית פליטה זו.

הוויכוח בין הרבנות הממסדית האשכנזית לרבנות הממסדית הספרדית היה חריף עוד לפני מבצע משה בשנת 1985-1984 ומבצע שלמה ב-1991. ב-1973 פסק עובדיה יוסף, הרב הראשי הספרדי, כי קהילת "ביתא ישראל" הם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש, ואילו מנגד טען הרב שלמה גורן, הרב הראשי האשכנזי, שבני העדה אינם צאצאי שבט דן וכי קיים לגביהם חשש לנצרות ולהתבוללות במשך השנים. למזלנו, כאשר מנחם בגין עלה לשלטון הוא מינף את פסק ההלכה של הרב עובדיה יוסף ופעל להבאתם של יהודי אתיופיה.

למרות זאת, רבים מן העולים נדרשו לעבור "גיור לחומרה" בטרם יחשבו יהודים לכל דבר, בהם גם "הקזת ברית הדם", שהיא סמל מובהק לתהליך של התנצרות באתיופיה. היהודים, שלהם היתה פרקטיקה דתית חזקה מובהקת, שנחשבת בעיני רבים כאורתודוקסית, הודרו בצורה גסה, באופן פרדוקסלי, על ידי אותם אנשים שאמונים על מוסדות הדת והלכותיה. האם אותם אנשים האמונים על הדת שכחו כי אשתו של משה, המנהיג הרוחני הגדול ביותר, היתה, רחמנא ליצלן, "כושית" ( או בשפת פוליטיקלי קורקט - "שחורה"), ושהאהובה הגדולה ביותר של שלמה היתה, למרבה האירוניה, לא אחרת ממלכת שבא? או שהאלוהים של אותם רבנים שונה מאגזיאבהר (אלוהים באתיופית)? כנראה שלא.

כאן צריכה להישאל השאלה מדוע הרבנות הממסדית האשכנזית מתעקשת להגדיר את עצמה דרך ה"אחר" והשונה, בין אם זה מזרחים או אתיופים, למרות קווי המתאר הדומים בפרקטיקה הדתית? האם "נסתרות דרכי האל" או שמא נסתרות הכוונות של אלו שרואים את עצמם שליחיו עלי אדמות? התשובה לשאלה היא פשוטה: זהו ארכיטיפ גזעני תת עורי, שמושרש מדור לדור באותן קהילות הומוגניות ופנאטיות, אשר כל "תורתם-אמונתם" היא גזענות ממוסדת.