במשך שנים רבות היו צה"ל והעדה הדרוזית ביחסים קרובים מאוד. חיילים מהעדה השתלבו ביחידות מובחרות, קשר הדוק נשמר בין מפקדים בכירים לבין ראשי העדה, אולם מספר שבועות אחרי המהומות בכפר פקיעין ורגע לפני שהם עולים לאוטובוסים, מוצאים עצמם הצעירים הדרוזים שעל סף גיוס בפני דילמה קשה - האם להתגייס לצה"ל.
היום (שלישי) צפויים להתייצב בבסיס מיטב (בקו"ם) עשרות צעירים דרוזים, ולהתגייס למה שמכונה 'יחידת המיעוטים', גדוד חרב. הגדוד מורכב ברובו מדרוזים ומיעוטו מצ'רקסים, ונחשב לאחת היחידות המובילות של צה"ל. רק במלחמה האחרונה קיבל הגדוד את צל"ש אלוף פיקוד צפון על תפקודו בלבנון, לאחר שהיה אחד הגדודים הראשונים שנכנסנו ללבנון.
לזכות גדוד חרב נרשמו עשרות סיכולים של פעולות חבלניות, והצבתו בגבול הצפון במשך שנים רבות הוכיחה את עצמה במלחמה. אבל עכשיו, רגע לפני הגיוס לגדוד, מתלבטים רבים מהצעירים בכפרים האם להתגייס, לאור המהומות הקשות שאירעו בפקיעין באוקטובר השנה.
"לאן אני בעצם מתגייס?"
פארס סעידה, בן 18, תושב פקיעין, אמור להתייצב היום בבקו"ם. הוא עדיין לא החליט האם לעלות לאוטובוסים, בדרך לבסיס ההדרכה בדרום שם הוא אמור לעבור טירונות. "תאמין לי, אני כל כך מתלבט האם להתגייס לצבא או לא, עד שבקושי נרדמתי בימים האחרונים. אני מאמין שאקבל את ההחלטה הסופית רגע לפני שאתחייל באופן סופי", אמר סעידה.
לדברי סעידה, המראות שראה במהומות בפקיעין גרמו לו להרהר שנית האם להתגייס לגדוד הקרבי. "פתאום אתה יוצא מהבית ורואה את כל הכפר עולה באש. משטרה יורה לכל הכיוונים, מג"ב פושטים על הכפר באכזריות, זה נראה כאילו הם באו לכבוש את פקיעין. פתאום אני עומד ושואל את עצמי, רגע, לאן אני בעצם מתגייס? מה השירות הזה ייתן לי? השאלות האלה רודפות אותי עד עכשיו, בעיקר אחרי שראיתי שלמרות שאנחנו מתגייסים לצבא, לא רואים אותנו כשווים במדינה הזאת". בן דודו של סעידה אף נפצע מכדור שנורה, ככל הנראה מכיוון משטרת ישראל.
לדברי סעידה, רבים מצעירי הכפר חולקים את הרגשתו. "זה לא מרד, אבל אם פעם התגייסנו לגדודים הכי קרביים בלי לשאול שאלות, עכשיו, אחרי שראינו במו עינינו איך מתייחסים אלינו, אנחנו לא בטוחים שככה אנחנו צריכים להתנהג. ראינו את הפרצוף האמיתי של המשטרה ומג"ב, וכל מי שחשב להתגייס אליהם עכשיו בורח מהם. כל אדם מהכפר שיודע שאני עומד להתגייס לצבא מנסה למשוך אותי לכיוון שלו, כי הדעות בפקיעין חלוקות".
סעידה מאמין כי הוא יקבל את ההחלטה הסופית רק אחרי שיגיע לבקו"ם. "אם הייתי שואל את הבן דוד שלי שנפצע, הוא בטוח היה אומר לי להישאר בכפר ולא להתגייס, אבל אני עדיין לא החלטתי. אין לי ספק שיש לדרוזים מקום בצבא, וכבר ראינו שהדרוזים נתנו את הנפש שלהם למען מדינת ישראל. השאלה היא האם באמת רואים אותנו בדיוק כמו כל חייל אחר, או בדיוק כמו כל אזרח יהודי במדינה הזאת".