הכרוניקה של השנתיים האחרונות בדברי ימי רוסיה יכולה להשאיר גם את האדישים ביותר פעורי פה. הדבר דומה מעט להתבוננות בתמונת מחשב מטושטשת שלכאורה אין בה דבר, אבל כשממקדים נכון את המבט פתאום צפה מול העיניים מציאות תלת ממדית שכאילו לא הייתה שם קודם ועכשיו היא נוכחת וברורה.
גם רוסיה, עד הזמן האחרון הייתה מעין כתם מטושטש למי שלא טרחו והתעניינו. ידענו שיש בה מאפיה, אוליגרכים ונפט, ידענו שהיא עדיין מפגרת אחרי המערב, אבל מנסה בכל כוחה להתחקות אחריו. ידענו שהיא נותרה בלי הגוש המזרחי עליו היא נסמכה כשהייתה כוח עולמי, אבל מרביתנו חשבנו שהיא פרשה מהמשחק. נדמה היה לנו שהיא הפכה למדינה דמוקרטית, רב מפלגתית, עם תקשורת חופשית.
לפני כמה שבועות, כשנשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמר שאנו נמצאים על סף משבר דומה למשבר הטילים בקובה של שנות השישים, פתאום התבהר שהיה מוקדם להספיד אותה. לנגד עיניי המערב המשתאות מתגלה רוסיה כמעצמה כלכלית וצבאית, הנשלטת על ידי אדם חזק אחד, כמעט כל יכול. הוא בוחר לו בנות ברית כראות עיניו, דורס את מתחריו ומשתיק את מבקריו. לקראת הבחירות לפרלמנט הרוסי שייערכו מחר (ראשון) רצינו לצייר לעיניכם את דיוקנה של רוסיה החדשה.
חיסול שלטון האוליגרכים
האוליגרכים, קבוצת אנשי עסקים, רובם צעירים ותאבי כוח, השתלטה על הכלכלה הרוסית בימי ילצין. מיכאיל חודרוקבסקי, בוריס ברזובסקי, ולדימיר גוסינסקי ואחרים רכשו בזול את הנכסים המופרטים של הממשלה הרוסית: את חברות הנפט, המפעלים וכלי התקשורת. בתום תקופתו של בוריס ילצין, נשיא רוסיה הקודם, הופיע ולדימיר פוטין, לשעבר בכיר בק.ג.ב כשחקן חדש בזירה. רוסיה הייתה במשבר כלכלי עמוק והרובל צנח לשפל. פוטין מונה לראש ממשלה ואחר כך לנשיא בפועל, עם חזון שונה לגמרי מזה של ילצין.
הוא שאף להחזיר למדינה את נכסיה והחל לדחוק את רגליהם של האוליגרכים בשיטות שונות. הוא אילץ את גוסינסקי וברזובסקי למכור את אחזקותיהם בכלי תקשורת שונים וכשמתחו עליו ביקורת, הם מצאו עצמם בגלות. גם רומן אברמוביץ' עזב את רוסיה מכר את חלקו בחברת הנפט בה היה שותף וגלה לאנגליה.
מיכאיל חודרוקובסקי, הבעלים של חברת הנפט "יוקוס" שנשאר ברוסיה שילם מחיר כבד. הוא הואשם בהעלמת מס ונשפט לשמונה שנות מאסר. שותפיו בחברה, ליאוניד נבזלין, מיכאיל דובוב ומיכאיל ברודנו ברחו לישראל והם מבוקשים ברוסיה בהאשמות שונות. מי ששמר על הונו מאותה תקופה הם אנשי עסקים הנאמנים לפוטין ואינם מעזים לבקר אותו. הכלכלה הרוסית שבה לידי הממשלה.
כאן נפתח פרק אפל עוד יותר מחיסול האוליגרכיה השיטתי באמצעים פוליטיים. הפרלמנט של רוסיה העביר לפני יותר משנה חוק המאפשר לשלטונות לחסל פיזית את כל מי שמאיים על רוסיה בכל מקום בעולם. יריבו המר ביותר של פוטין מאותה תקופה, בוריס ברזובסקי טוען כל העת שפוטין מנסה להרוג אותו. ואמנם, לפני כארבעה חודשים נתפס מחסל שניסה להתנקש בחייו במלון הילטון בלונדון. בעבר כבר נהרגו שניים ממאבטחיו של ברזובסקי בניסיון התנקשות. רוסיה מכחישה כמובן קשר למקרים.
פרשה נוספת קשורה בעקיפין לחיסול האוליגרכיה: אלכסנדר ליטוויננקו היה איש ק.ג.ב לשעבר ומקורב לאיש העסקים בוריס ברזובסקי. הוא הורעל בשנה שעברה על ידי חומר רדיואקטיבי נדיר מציאות בשם פולוניום 210. על ערש דוויי הוא האשים את פוטין בחיסולו. ברזובסקי טען שבעבר הציל ליטוויננקו את חייו,
כשגילה לו על כוונתו של פוטין לחסל אותו. משטרת בריטניה חושדת באדם בשם אנדריי לוגובוי בביצוע המעשה. לא די שרוסיה מסרבת להסגיר אותו, הוא הפך שם למעין גיבור לאומי וכעת הוא רץ לפרלמנט.
אין אופוזיציה, אין תקשורת חופשית
שלל הסיפורים על הרעלות, התאבדויות ומאסרים של מבקרי פוטין מהאופוזיציה והתקשורת יכול לשכנע גם ספקנים מושבעים שזה לא יכול להיות מקרי. המקרה המפורסם ביותר הוא סיפור הרצחה של אנה פוליטקובסקיה, עיתונאית ומבקרת חריפה של פוטין.
היא חיברה ספר בשם "רוסיה של פוטין החיים בדמוקרטיה דועכת" וחקרה בסוף חייה את הפרות זכויות האדם בצ'צ'ניה. בעבר נעשה ניסיון להרעיל אותה ובסוף 2006 היא נורתה בחניון ביתה. איוון ספרונוב, עיתונאי אחר שחקר חוזי נשק של השלטונות עם אירן וסוריה, "נפל" מחלון ביתו. בשנה שעברה מנה השבועון "ניו יורקר" 13 עיתונאים ממתנגדי פוטין שחלקם נרצחו בברור ואחרים מתו בנסיבות מסתוריות.
אם אם ידו של השלטון לא הייתה זו שחיסלה ישירות את העיתונאים, הרי שאין ספק שהחופש העיתונאי ברוסיה נפגע. זו אינה תיאוריית קונספירציה אלא טענה שמעלים תדיר שלטונות ארצות הברית במגעים עם רוסיה, ובשנה שעברה הושמעה במפורש מפי ג'ורג' בוש, בביקורו במדינה.
גרי קספרוב, ראש מפלגת האופוזיציה הליברלית אמנם לא חוסל, אבל נעצר השנה פעמיים על ידי השלטונות, באשמת ארגון הפגנות בלתי חוקיות. גם ראשי מפלגות אחרים נעצרים כשהם מופיעים בחוצות בעצרות תמיכה. בשנת 2004, כשפוטין נבחר בשנית לנשיאות הוא זכה ב-71 אחוזי תמיכה. כעת צופים למפלגתו יותר מ-60 אחוזי תמיכה בפרלמנט, רוב מוחלט שכל עוד מפלגות האופוזיציה עוברות דה לגיטימציה חוקית, לא צפוי להתערער.
השבת עטרה ליושנה
המשבר הפוליטי הגדול בין ארצות הברית לרוסיה נובע מסכסוך סביב מערכת הגנה נגד טילים שארצות הברית רוצה להציב בצ'כיה ובפולין. רוסיה קצה במעמד הנחות שהיה מנת חלקה אחרי התפוררות הגוש המזרחי. בעיניה, נוכחות צבאית אמריקאית במזרח אירופה היא בלתי נסבלת. כתגובה הכריז פוטין על פרישה מאמנת הנשק הקונבנציונלי באירופה. לאחרונה איים פוטין ש"כוחות הגרעין שלנו מוכנים לכל מתקפה". הוא ביקר את נאט"ו שמנסה לגייס לצידה מדינות נוספות במזרח אירופה.
מפציצים אסטרטגיים רוסיים התקרבו באורח מאיים מספר פעמים למרחב האווירי של בריטניה, ארצות הברית ונורבגיה. כמה פעמים הוזנקו לעברם מטוסי קרב של מדינות החברות בנאט"ו. הגרוזינים מאשימים את הרוסים שהם ירו טיל לשטחם.
פוטין חוזר פעם אחר פעם על משאלתו להפוך את רוסיה למעצמה הצבאית החזקה בעולם. התעשייה הצבאית שלה מחמשת את סוריה ואירן וחברה רוסית בונה באירן כור גרעיני. רוסיה של היום, עם מקורות נפט עצומים, צמיחה כלכלית מרשימה ויציבות פוליטית פנימית עלולה להפוך ליריב מסוכן. מכל מקום, בכל קונסטלציה עולמית עתידית, היא בלי ספק תשחק תפקיד מרכזי. הימים בהם המעצמה המזרחית הייתה צריכה למחול על כבודה הפגוע חלפו ללא שוב.