סטודנטים, תתחילו להתעורר!

בשקט ומבלי משים עברו שישה שבועות מאז אמור היה להיפתח כסדרו הסמסטר במרבית המוסדות האקדמיים בישראל. לשקט יש שתי סיבות: הראשונה היא שהדממה עובדת לטובת המרצים. השנייה היא שכדי לייצר יותר רעש מזה שעושה ארגון המורים יש צורך בצופרי אוויר טורדניים במיוחד. המרצים לא מפיקים מרגליות כמו רן ארז, שהשווה ברוב טובו את האוצר למי שנהנה מאונס, והספיק בחודשיים האחרונים לעשות פרובוקציות בכמויות מסחריות.

קהל הסטודנטים באוניברסיטאות מקיים בתקופה הזו לימודים חלקיים וארעיים. ממשיך לעבוד כדי לממן את שכר הלימוד המופרך שעבורו אינו מקבל לפי שעה תמורה, ונשאר תלוי בין שמים לארץ - בין האוצר למרצים. קול מחאה? אין. מאמצים כבירים לסיים את השביתה? אין, לפחות לא מעל פני השטח. השבוע נערכה פגישה אחת, והיום צפויה להיערך אחת נוספת.

השקט עושה עבודת קודש עבור המרצים, ומוריד את הסטודנטים ביגון השאולה. ככל שהשקט נמשך, כמוהו גם השביתה. וככל שהשביתה נמשכת, כך גדלים הסיכויים שיבוטל הסמסטר, מהלך שיכניס את הקהילה האקדמית בישראל לטלטלה, ויפנה עיניים בוחנות וחשדניות מצד מוסדות אקדמיים ברחבי העולם ביחס לתארים הישראליים.

ביטול הסמסטר יביא בדיוק לתוצאה הרצויה מבחינת המרצים – הוא יזעזע את אמות הסיפים של המשק הישראלי ויחייב את האוצר לפעול. לפני 13 שנה, שביתה כזו הייתה מעוררת רעש עצום, כיוון שאז עדיין לא צצו כאן מכללות כפטריות אחרי הגשם, שמספקות תארים לכל דכפין (כלומר לכל מי שמשלם הרבה). כעת, הסטודנטים באוניברסיטאות שומרים על שקט, והמרצים דוממים יחד איתם, לפני הסערה שתבוא בקרוב.

לצד המרצים, עשרות אלפי סטודנטים שמים את חייהם בהמתנה, ומשליכים את יהבם על היענות האוצר לדרישות. המרצים הם לא הצד היחיד במשוואה הזו, והם משתמשים בכלי היחיד שיש להם – הסטודנטים – כדי לשפר את מעמדם. על גבם של אלפי סטודנטים למשפטים ורפואה שצריכים להתחיל את ההתמחות, על גבם של דוקטורנטים, על גבם של תלמידי תואר שני, על גבו של כל מי שרוצה להתחיל את חייו אחרי התואר.

המרצים מוחים נגד מנגנון שחיקת השכר שלהם, והם צודקים. נשיא המדינה שמעון פרס שיבח לאורך השנים במנטרה מעייפת את חשיבותם של המוחות הישראליים. אך חזון לחוד ומציאות לחוד. ביד האחת ישראל משתבחת באקדמיה, וביד השנייה דוחקת את ראשה מטה, מנמיכה את רמתה וגורמת להגירת מוחות למקום בו יוערכו, גם כלכלית. הטענה אם כך, אינה נגד השביתה. הטענה העיקרית היא נגד השקט בו היא מתנהלת. בלי מחאות רועשות, בלי כיכרות הומות. אגודות הסטודנטים מתייצבות לצד המרצים, אך כל יום שחולף מפנה את הסטודנטים הבודדים והזועמים בשטח נגד המרצים והשביתה.

לכן, חייבים להפר את השקט. מלאו את הכיכר, צאו בקריאה זועמת, עשו קצת רעש. הסטודנטים צריכים להתעורר ולהבין שעתידם מונח בידיו האפאתיות של האוצר, ובלי מחאה ציבורית זועקת, הסטודנטים יהיו הקורבנות היחידים של השביתה. אז קדימה, הכינו את המגאפונים. אחרי הכל, אתם צריכים לצעוק יותר חזק מרן ארז, ואין זו משימה קלה.