תשכחו מכל מה שחשבתם על המוות. אם הוא עדיין מרתיע אתכם, יש לאושו פתרון פשוט כיצד להתגבר על הפחד מפניו. אחרי זה יהיה עליכם לבחון את חייכם מחדש. אם תעשו זאת כראוי (לפי ההוראות), הפעם הבאה שתפגשו את המוות תהיה כרוכה באורגזמה אינסופית ומענגת. הסכיתו וקראו:
מדוע המוות הוא הפחד הגדול מכולם? נהוג לחשוב שהמוות עוקב אחרינו כמו צל וכי הוא עלול לגדוע ברגע אחד, ללא הודעה מראש, את השורשים, הענפים והפירות שעמלנו עליהם כל חיינו.
המחשבה הזו, אומר אושו, היא תוצאה של שטיפת מוח. למעשה, החברה מסביבנו חינכה אותנו להאמין לשקר הגדול, שהמוות הוא אירוע עצוב שמביא עמו סבל.
אמונה תפלה זו יצרה באדם סוג של שיגעון, כך שלמרות הידיעה שמסביבנו אנשים מתים כל הזמן, יש לנו תשוקה לא למות, מתוך תקווה שאולי אנחנו יוצאי דופן. מאחר וכל חי בסופו של דבר מת, תשוקה זו אינה ניתנת למימוש ובשל כך נוצר בנו הפחד, המוות באמת הולך להתרחש יום אחד, עבור כל אחד מאיתנו.
לפי אושו, אנחנו ממהרים לשכוח שלאף אחד אין הוכחה לגבי מה באמת מתרחש לאחר המוות. אבל בחרנו בדרך הקלה, במקום להתמודד, פשוט לפחד. אם באמת היינו חיים בידיעה ברורה שהמוות עלול להתרחש בכל רגע, היינו נכנסים לשיתוק ללא כל יכולת לתפקד. מכיוון שאנו ממשיכים לחיות ללא כל הפרעה, כנראה שלא המוות מפחיד אותנו, אלא, הפחד עצמו. ובשעה שהפחד אוחז בנו, אנחנו נזכרים בכך שחונכנו כי הנורא מכל יכול לקרות לנו בכל רגע והלב והבטן מתחילים לרעוד מרוב פחד.
הרגע המקודש בחיים
כדי להתמודד עם המצב הזה, מציע אושו מדיטציה פשוטה: כאשר הפחד מגיע, במקום לנסות לנשום עמוק ו"להתמודד איתו", נסו לחוות אותו לעומק. נסו לחוש כיצד כל הגוף רועד, שיכבו על הרצפה ותנו לעצמכם להתעוות עד שתהיו בטוחים כי תמו חייכם ועתה בא המוות לאסוף אתכם לחיקו. ככל שתעברו יותר ויותר חוויות כאלו, הפחד ילך ויימוג עד שייעלם כמו ערפל.
בשלב זה אפשר לעצור ולשאול: נניח וגברנו על הפחד, האם מות יקירנו אינו אירוע עצוב? החיים אומר אושו, לא מסתיימים במוות. למעשה, רק חייו של המת באים לקיצם. המוות הוא לא סיום החיים, הוא גם לא נגדם, רבים מתים והחיים ממשיכים.
המחזוריות הקצרה של לידה ומוות היא רק רצף של אפיזודות קטנות בתוך הנצחיות של החיים. מה שעצוב הוא לא המוות, אלא העובדה שכשהייתה לאדם ההזדמנות הוא לא חי באמת, לא עשה את מה שהוא רצה, לא הגשים את חלומותיו, אלא רק העמיד פנים.
לעומת זאת, מי שיחיה כל רגע בטוטאליות, מי שיזכה לדעת את כל המסתורין של החיים, לא יהיו לו תלונות או מטענים שליליים כנגד המוות. כשיגיע רגע מותו של אדם כזה, הוא יידע כי הגשים את כל חלומותיו ובשל כך אין לו כל סיבה להמשיך את החיים, הוא יידע בוודאות שיותר לא יקרה שום דבר חדש. במצב כזה המוות יתקבל כאורח ורגע המוות יהיה הרגע המקודש ביותר בחייו של אותו אדם. הרגע בו ייפתר עבורו המסתורין האחרון שעוד לא ידע בחייו.
האורגזמה האולטימטיבית
עבור אדם כזה, אומר אושו, המוות יהיה הרגע הגדול ביותר, האורגזמה האולטימטיבית. האורגזמה המינית היא פשוטה וכמעט תפלה. לרגע אחד קטן, שוכחים שני הנאהבים, כי יש להם גוף, הם מתחברים והופכים לישות אחת, נמסים אחד לתוך השני, כמו שני עננים שהופכים להיות אחד. אך התחושה הזו נמשכת למספר שניות ואחריה הם שוב נפרדים. אחרי השיא, הטיפוס לגבהים, מופיעה הנפילה, הירידה.
אבל המוות הוא אינו התמוססות עם אדם אחד, אלא עם היקום כולו. עכשיו, דמיינו כמה הנאה תהיה לכם כאשר תתאחדו עם האין-סוף, עם הנצח, עם המוחלט. באורגזמה האולטימטיבית יכול לזכות רק מי שחי בטוטאליות. מי שלא חי כראוי, גם לא ימות כראוי. המוות הוא מראה לדרך שבה האדם חי את חייו, הוא משקף את החיים ואם אלו היו אומללים, אז המוות ישתקף כסבל. ומנגד, אם חייו של האדם היו רווים בתוכן, גם למותו יהיה תוכן.
לדברי אושו, אם מתו יקירנו והם חיו את חייהם בטוטאליות, כל אשר מוטל עלינו הוא להיפרד מהם כראוי ולחגוג עבורם, לשיר, לרקוד ולשמוח את מותם. אם באמת הגשימו את כל חלומותיהם, הרי זה מה שהם היו מצפים מאיתנו לעשות.