אין לנוח על זרי הדפנה

העלאת דירוג האשראי היתה אמנם צפויה זה זמן, אבל היא משקפת את ההערכה הבינלאומית לכלכלת ישראל, שיש לברך עליה. מדינת ישראל נמצאת בשנים של צמיחה מהירה וצמצום החוב הציבורי, המגיע כיום ל-81% מהתל"ג ומתקרב לממוצע ה-77% - OECD. העלאת הדירוג גם מקטינה את רמת הסיכון בהלוואות לישראל ומאפשרת חיסכון בתשלומי ריבית שיופנו לצורכי המשק.

עם זאת, רמת הדירוג של S&P נמדדת בעיקר לפי יכולתה של ישראל להחזיר חובות, ולכן אסור לנו לנוח על זרי הדפנה. ישנן דוגמאות רבות של משקים - ארגנטינה כמשל - שבתקופות מסוימות כמה מהאינדיקטורים המאקרו-כלכליים שלהם היו חיוביים, והם זכו לברכת חברות דירוג האשראי עקב יכולתם להחזיר חובות. כמה ממדינות אלה, כמו ישראל כיום, לא השקיעו כיאות בתשתיות אנושיות ופיזיות, ופירות הצמיחה הגיעו לקבוצה קטנה בלבד. כתוצאה מכך, הצמיחה העתידית נפגעה, והתרחבו הפערים החברתיים - ובהתאם גם דירוגי האשראי הידרדרו.

אלה שמהללים את ההצלחה בדירוג האשראי, מתעלמים לחלוטין מחצי הכוס הריקה, שבה מתבטאת חולשתה של ישראל - ההשקעה הלא מספקת בתשתיות והפערים החברתיים המתרחבים. השימוש בדירוג האשראי כדי לטעון שאין לשנות את מסגרת התקציב בישראל פסול בעיניי מבחינה כלכלית. הדבר החשוב ביותר הוא גישה מאוזנת בין החזרת החובות לבין השקעה בתשתיות למען העתיד הכלכלי.

מכיוון שדירוג האשראי יכול להשתנות במהרה עקב סיכונים גיאו-פוליטיים, עלינו לפעול בהקדם לחיזוק חוסננו הפנימי. עלינו להקשיב לזעקת העם. הכשל המתמשך הן ברפורמות מבניות בממשל ובביורוקרטיה והן באי הקצאת תקציבים הולמים לחינוך, למדע, לתשתיות, ובמיוחד לפריפריה, והידרדרות מערכות החינוך, הבריאות, השיטור והרווחה עלולים להחמיר את מצבנו בעתיד. במקום זאת, עלינו לנצל את המשאבים העומדים לרשותנו לשם שיפור משמעותי במצבנו והבטחת עתידנו.