בסוף השבוע חלה הפוגה בגל השביתות שפקד את צרפת בשבועיים האחרונים. אמנם השביתות באוניברסיטאות נמשכות ומדי יום מצטרף מוסד להשכלה גבוהה נוסף לשביתת הסטודנטים, אבל השביתות בקרב העובדים פסקו למספר ימים. זאת, לאחר שעובדי הרכבות שבתו כמעט תשעה ימים. על הפסקת השביתה, החליטו העובדים באסיפות שנערכו במאה אתרים ברחבי המדינה, אם כי באסיפות שנערכו במספר ערים, העובדים החליטו באורח דמוקרטי שלא להפסיק את השביתה לרגל תחילת המו"מ בסוגית הפנסיה, ולכן לא כל העובדים שבו לעבוד.
בצרפת נהוג שעובדים במקצועות מסוימים יכולים לצאת לפנסיה לאחר 37.5 שנות עבודה, כאשר רוב העובדים יכולים לעשות זאת רק לאחר 40 שנות עבודה. הממשלה השמרנית בראשות הנשיא הפעלתני ניקולא סרקוזי, החליטה לבטל סעיף זה שבהסכמים הקיבוציים באמצעות חקיקה מיוחדת. עובדי המגזר הציבורי הצטרפו לשביתת עובדי התחבורה, ובמשך יממה השביתה כללה את בתי הספר, שירותי הרכבת, התחבורה הציבורית, העיריות, שירותי הדואר ושדות התעופה. גם מחלקי העיתונים שבתו באותו יום, אבל מסיבות אחרות.
עובדי המגזר הציבורי מתנגדים לתוכנית הממשלה שלא לגייס עובדים חדשים בעקבות עובדים שפורשים לגמלאות, וטוענים כי הרפורמות שוחקות את כוח הקניה שלהם. עוד הם דורשים תוספות שכר. בהפגנות שנערכו במרכזי הערים ביום שלישי בשבוע שעבר, בעת השביתה השתתפו כ- 700 אלף מפגינים. זהו גל השביתות הגדול ביותר שנרשם בצרפת מאז שממשלה שמרנית קודמת ניסתה ב- 1995 לשנות את הסדרי הפנסיה הקיימים. כעבור מספר חודשים הממשלה נפלה בקול דממה דקה.
מתברר שבצרפת האיגודים ערים עד מאוד לכוח הקניה של השכר. במילים אחרות, הם דורשים לשמור על השכר הריאלי, ומדי פעם הם אף דואגים לתוספות שכר להגדלת כוח הקניה של חבריהם. "שמירה על כוח הקניה של השכר" הינו מושג שהוא זר לאיגודים המקצועיים בישראל. ההסתדרות בראשות עיני, חתמה לפני מספר חודשים על הסכם קיבוצי המעניק תוספת מזערית לשנים הקרובות, ואפס תוספת לשנים שעברו. במילים אחרות, ההסתדרות הסכימה לשחיקת כוח הקנייה של השכר. גם הסתדרות המורים חתמה על הסכם, בו כדי לקבל תוספת המורים נדרשים לעבוד יותר שעות. וכך יוצא שמורה שעובד יותר, מקבל פחות תמורה כספית לשעת עבודה. עם הסכם שכר שכזה מי צריך איגוד מקצועי? רק ארגון המורים העל-יסודיים נותר איתן בדרישתו לתוספות שכר אמיתיות השומרות על כוח הקניה של המורה.
סרקוזי: "רוצה שקיפות"
באורח פרדוקסאלי, ישנו שכיר בודד אחד בצרפת, שללא סיוע של איגודים מקצועיים או ועד העובדים, הצליח להגדיל בהרבה את שכרו, ושמו ניקולא סרקוזי. הנשיא החליט ששכרו נמוך וב- 30 באוקטובר האחרון דרש מהפרלמנט להעלות את שכרו ב- 140 אחוז. בשעות אחר הצהריים של אותו יום השלימה האסיפה הלאומית כמעט בלא מחאה את הליך אישור ההעלאה. רק הממונה המיוחד על התקציב הציבורי, ז'אן לונה (איש המפלגה הסוציאליסטית), הביע הסתייגות, ונרשמו מחאות קולניות של חברי הסיעה הקומוניסטית. "הסמיכות בין העלאת שכרו של נשיא הרפובליקה, לקיפאון בכוח הקנייה של הצרפתים, מקוממת במיוחד", אמר אחד מחברי הסיעה הקומוניסטית. ואולם ההפתעה באה בעיקר מהשיטה שנבחרה כדי לבצע את "עדכון" השכר. בהצעת התקציב שהוגשה לפרלמנט היה שכרו של הנשיא 101,488 יורו בשנה, כלומר 8,457 יורו בחודש. לאחר מכן, נרמז שהאליזה מבקש להכניס שינויים בהצעת התקציב לשנה הקרובה. אבל לא היה זה שינוי בהצעת התקציב אלא הצעת חוק לביצוע מיידי. משכורתו של הנשיא הועלתה באמצעות תיקון שהוגש באותו יום עצמו לאסיפה הלאומית, שקבע ששכרו השנתי יועלה ל- 240 אלף יורו בשנה, כלומר כ- 20 אלף יורו, או כ- 110 אלף שקל לחודש. "הדבר מעיד שוב על הדרך הנמהרת שבה מתקבלות ההחלטות" נכתב באחד העיתונים.
סרקוזי עצמו השתומם על הפולמוס. "עד עכשיו קיבלתי משכורת של שר פנים", העיר הנשיא. על כן טבעי בעיניו היום "לקבל לכל הפחות משכורת של ראש ממשלה". "כל מה שרציתי זה שקיפות", הוסיף. "עד כה, נשיא הרפובליקה קבע את שכרו שלו. אי אפשר לבוא אלי בטענות על שאני רוצה שקיפות". מעניין שגם העובדים שהפגינו ברחובות הערים הגדולות של צרפת בשבוע שעבר ביקשו אותה "שקיפות", אם כי היו צנועים יותר. רבים מסרו לאמצעי התקשורת שהם "מסתפקים" בעשירית מתוספת השכר שקיבל נשיאם, קרי 14 אחוזים.
פחות צנועים הם נהגי הרכבות בגרמניה הדורשים תוספת של 30 אחוזים לשכרם, והפסקת הליכי ההפרטה של חברות הרכבות הלאומית, ה"דוייטשה-באן". בשבוע שעבר שבתו נהגי הרכבות במשך שלושה ימים, שביתת הרכבות הארוכה ביותר מאז שהוקמה "דוייטשה-באן" ב- 1994. האיגוד מאיים לפתוח בשביתה ללא הגבלת זמן בעוד שבועיים, אם השיחות יסתיימו ללא תוצאות.
הכותב הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית