מעבר לכוחות הנסתרים של היקום

האנתרופוסופיה, או בעברית "חוכמת החיים", נתפשת תמיד כעניין סבוך. וזו באמת אחת מהתורות הרוחניות העמוסות שנודעו. אבי השיטה רודולף שטיינר (1861-1925), היה ידען גדול שעסק בעיקר בקשר שבין מיסטיקה לחיי היומיום. שטיינר טען, כי יש לחקור את הכוחות הנסתרים של היקום בדיוק ובבהירות מדעית. הוא הציע התייחסות אלטרנטיבית לרפואה, פסיכולוגיה, ביולוגיה, חקלאות, אדריכלות, כימיה ופיזיקה.

בנוסף, שטיינר הקים את מערכת החינוך האלטרנטיבית הגדולה ביותר באירופה עד היום (חינוך וולדורף), המציא את האורתמיה, אמנות תנועה שתכליתה להציג את הקשר של האדם עם העל טבעי וכתב תורה מדינית שהיא רוחנית ודמוקרטית בעת ובעונה אחת.

עדיין נשמע מעורפל? שטיינר יודע להסביר את עיקר תורתו בפשטות: לכל אחד יש כישורים ויכולות מיסטיות, אך מכיוון שאנו משרתים את המדינה ולא את עצמנו, החוש השישי נשאר רדום ובמקומו מתפתחים הביקורת והציניות. האנתרופוסופיה נכנסת לכל תחום בחיי האדם כדי ללמד אותו להימנע מביקורת ולפתח בו יכולת למצוא את הטוב בכל דבר. הטוב יביא לגילוי חוכמת החיים וככל שתגדל החוכמה, נדע יותר את העולם מסביבנו, הגלוי והנסתר.

אולי בדרך זו קיווה שטיינר שהאנתרופוסופיה תוכל לחמוק מהביקורת שהוטחה נגדה, שמתייחסת לחוקים נוקשים מידי בבתי הספר, תיאורים לא מחמיאים לקבוצות מיעוטים ומשום מה התעלמות כמעט מוחלטת מכל מה שקשור לסקס. יותר מכל, קשה להבין מדוע כל אותן איכויות אלטרנטיביות שהאנתרופוסופיה מציעה לילדים ומבוגרים, מגובות ברעיונות סבוכים של מיסטיקה, תיאורים שטניים ועיסוק אובססיבי בעולמות אחרים.