הורסים בלבד: מלחמתה של המדינה בבדואים

מדי שבוע מגיעים הדחפורים לנגב והורסים בתים ביישובים לא מוכרים. הבדואים המיואשים לממשלה: "בואו נתפשר ונגיע לפתרון"

ניר יהב
24/11/2007

הנה נתון שכנראה לא הכרתם: בעוד שהבדואים מהווים רבע מאוכלוסיית הנגב, הם יושבים על פחות מ-2 אחוז מאדמותיו. והנה נתון שייתכן והכרתם אך העדפתם להתעלם ממנו: במשך שנים ארוכות נוהגים השלטונות הישראליים להרוס בתים ב-45 יישובים בדואים לא מוכרים. מדי יום ראשון מתקבלים צווי ההריסה ומדי יום רביעי או חמישי מגיעים הדחפורים והורסים בתים. במקום לנהל דיאלוג עם התושבים הבדואים, המדינה הורסת את בתיהם, שופכת חצץ לתוך בארותיהם ואף מרססת את שדותיהם, והכול כדי לאלץ אותם לעבור למספר מוגבל של עיירות.

"מדובר בדיכוי האולטימטיבי", מסביר ד"ר ארז צפדיה, גיאוגרף פוליטי ממכללת ספיר וחבר הוועד המנהל של עמותת 'במקום'. "השלטונות הישראליים מאפשרים לבדואים חיים, אם כי חיים מינימליים. המדינה מחליטה מה חוקי ומה לא, והיא יכולה'להלבין כל מיני 'חוות בודדים' של תושבים יהודים". אגב, בנגב ישנן 30 חוות בודדים כאלו, שנמצאות בתהליך של הלבנה.

בנגב נמצאים 45 יישובים לא מוכרים, בהם מתגוררים 76 אלף בדואים. אי ההכרה ביישובים משמעה אי מתן שירותים בסיסיים לאזרחים: אין חשמל, אין מים, אין תכנון, אין כבישים ואין ביוב. כשמסתובבים בין בתי היישוב, יש תחושה של מחנה פליטים עלוב. ברוב היישובים אין בכלל מרפאות ובכל פעם שמישהו לא חש בטוב הוא נאלץ לנסוע עד לבאר שבע.

לפי התושבים, אחוזים גבוהים מתוך הילדים המאושפזים בבית החולים סורוקה בבאר שבע הם בדואים. לא צריך להיות מופתעים מכך: בקיץ הם רותחים מחום, בחורף הם קופאים מקור, הביוב זורם ברחובות והאוכל והתרופות מתקלקלים מהר מאד משום שאין מקררים.

"חוששים מפיצוץ בנגב"

ואכן, כשמביטים על בתי הבדואים בנגב, קשה שלא להתפלא כמה קל להרוס אותם, בעוד שמאחזים בלתי חוקיים עומדים על תילם כבר שנים. יותר מזה – לא מדובר ביישובים חדשים. בניגוד למאחזים הבלתי חוקיים, אשר עולים על הקרקע בלא הפרעה (ותוך העלמת עין ממסדית) בכל שני וחמישי, מרבית היישובים הבדואים הוקמו עוד לפני קום המדינה ומיעוטם בראשית שנות ה-50.

"המדינה", טוענים הבדואים, "אינה מעונינת שהבדואים יתיישבו ביישובים כפריים. היא רוצה לרכז אותם בעיירות צפופות. אבותינו וסבינו נולדו וגרו בכפרים הללו ואנחנו רוצים לגור פה. אין לנו כוונה להשתלט על הנגב אלא לקבל הכרה ביישובינו".

למרות הייאוש, הבדואים אינם מאבדים תקווה. "אנו מוכנים להתפשר ולהגיע לפתרון עם המדינה", אומר חוסיין רפאיעה, יו"ר המועצה האיזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב. "אנו מוכנים לשבת עם המדינה ולתכנן את היישובים יחדיו".

לפני כחודש מונה השופט בדימוס אליעזר גולדברג לעמוד בראש ועדה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. עוד כחמישה חודשים צפויה הוועדה להגיש את ממצאיה. קשה להאמין שהוועדה תגיש מסקנות שישנו באופן מהותי את המצב הקיים.

"אנו אמנם סבלנים", אומרים הבדואים, הנחשבים מאז ומתמיד לאוכלוסייה האומללה והענייה בישראל, "אבל אם המצב הנמשך כבר חצי מאה לא ישתנה, אנו חוששים מפיצוץ בנגב. תנו לחיות כמו כולם. זה הכל".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully