תבקשו יפה סליחה

נכון, השנה האחרונה לא היתה קלה. נכון, זה לא היה באשמתכם. שורה ארוכה של אישים, גופים, אירועים ומגזרים פגעו בכם, הציקו לכם או סתם העכירו לכם את היום. לרגל יום הכיפורים, מגישה וואלה! את רשימת האנשים שחייבים התנצלות, כל אחד בתחומו – מפוליטיקה דרך ספורט ועד הופעות שמבוטלות בהתראה קצרה מדי. צום קל.

הרסת לנו את הפוליטיקה, אריק. הצלחת, למרות הגיחוכים שליוו את הצהרותיך, לבנות ממשלת אחדות כל כך רחבה, ובניגוד לקודמך בתפקיד, גם לשמור עליה. יהיו שיגידו שהכל באשמת "המצב" (או יאסר ערפאת, אם נקרא לילד בשמו). חוסר האופק המדיני שנוצר בשנה האחרונה מצליח לרכז סביבו מחנות שונים שלא הלכו ביחד בעבר. אז בסדר, אולי תגיד ש"זה מה שהעם רוצה", אבל זאת ממש לא חוכמה – רוב העם, מאז ומתמיד, תמך בשני דברים: עונש מוות למחבלים וממשלת אחדות (וגם בלונדיניות בפריים-טיים, אבל זה לא קשור).

אבל אריק, תראה מה עשית. דמוקרטיה צריכה אופוזיציה לוחמת, ובמקום זה מה אנחנו מקבלים? את יוסי שריד וטומי לפיד, שלא מצליחים לשלב ידיים, והתוספת האדירה מימין: מיכאל קליינר. בגללך, אפילו בעבודה הנחיתו עלינו מערכת בחירות מהמשעממות בתולדות המדינה, שלא לדבר על הסוף המבזה (וגם לכם לא תזיק איזו התנצלות מכובדת).

נו, אריק, מה יהיה הסוף? אתה לא מתכנן להעביר איזה משחן בשבת? לצאת עם איזה מהפכה אזרחית? להתעסק עם קבלני הובלות? זרוק איזה עצם, אריק, תרגש אותנו! או שלפחות תבקש סליחה על השעמום.

לכבוד: השופט תיאודור אור, ירושלים

הנדון: צערנו

אנחנו רואים אותך מדי יום, מנסה בכל כוחך לשאול, לחקור, לבדוק, ומצטערים, מאד מצטערים בשבילך. אנחנו מצטערים שאתה נאלץ לשמוע עשרות סיפורים של חברינו מהמגזר המתארים בעברית משובשת את שארע להם. אז בפרץ יומרנות וחוצפה לא ברורים, העזנו להרים קולנו (וטוב נו, גם כמה אבנים) - אל מול הממסד כחול המדים (ובמקרה של הימ"מ צבעי הסוואה). צר לנו שאתה נאלץ לחזות במחזה המביך הזה. צר לנו גם על אנשי החוק של המדינה היהודית שנאלצים להגיע לירושלים, לתרץ את מעשיהם, לנמק פעולותיהם בעודם מתפתלים על דוכן העדים, ובגלל מי, ובגלל מה? 13 צעירים שאפילו לא עושים צבא? בגלל פוליטיקאים ציניים? צר לנו על שהעמדנו אותך בסיטואציה זו, לא היתה לנו הזכות לכך. לא לנו.

צר לנו גם על הנזק שהסבנו לאולם הישן שלך. נאלצת לגלות מאולם בית המשפט היקר שלך ולהסתתר מאחורי מחיצת זכוכית. והכל בגלל מה? בגלל כמה הורים שבסך הכל איבדו את ילדיהם, ונסחפו בצערם. באמת סליחה.

ולסיום, צר לנו על שהעמדנו אותך בין הפטיש לסדן, שהרי איש לא יאשים אותך בסופו של דבר אם לא תמצא פסול בהתנהגות השוטרים. הרי גם אנחנו יודעים ממש כמוך, שלוועדה שבראשה אתה עומד לא תהיה משמעות יממה לאחר שתסיים עבודתה. היא הוקמה, כי היה הרי צריך לעשות משהו, ולאף אחד לא היה רעיון יותר טוב.

על החתום

ניצולי אוקטובר

ה-9 ביולי. מהדורות חדשות הערב נפתחות בהודעה דרמטית: המים ברחבי גוש דן רבתי אסורים לשתיה. שני מיליון בני אדם בהיסטריה. המים עכורים. גוש דן כמרקחה. בקבוקי המים המינרלים אוזלים מהמדפים במחירים מופקעים. נחמן שי מסרב להרגיע עם כוס מים.

השעה: 05:00 למחרת. המיקום: אתר מקורות ברמלה. העילה: סקופ! מסיבת עיתונאים לפיזור הערפל. התוכן: קברניטי משק המים מחייכים זה לזה ואומרים: 'נורא נהנינו לבלות כאן הלילה ביחד'. מצד האינפורמציה: יש אמוניה במים, וזה לא בגללנו. החקלאים אשמים. הערבים אשמים.

ארבעה ימים לאחר מכן מקורות מחדדת: התקלה לא אצלנו. החברה מרימה ידיים ומבקשת מנציב המים שיבדוק. הנציב, שמעון טל, מסרב ומורה למקורות לבדוק עוד פעם.

יום ראשון, שבוע לאחר ההיסטריה הגדולה. מקורות מודיעה כי מקור התקלה באחד ממתקני החיטוי הגדולים שלה. שלושה טון אמוניה, חומר המשמש לחיטוי המים, הוזרמו למערכת. מתברר, כי 30 שעות חלפו מגילוי התקלה ועד ההודעה לציבור. אילו זוהתה התקלה בזמן, ניתן היתה למנוע הזיהום בגוש דן. אלמנטרי, ווטסון.

כעבור שלושה שבועות. ועדת בדיקה פנימית של מקורות מצביעה על סדרת ליקויים טכניים והנדסיים במתקני הניטור, על נהלי פעילות לא מפורטים ועוד הברקות של חברת המים הלאומית. תרגיל ראשון בנהלים החדשים אמור להתבצע בחודש הקרוב. גם בשנה הבאה יש יום כיפור.

זה היה באביב של השנה הראשונה של האלף השלישי. לוסנט, הדודה הענקית מאמריקה, רוכשת את כרומטיס הקטנה מישראל תמורת מחיר אגדי של 4.8 מיליארד דולר. הפנטזיה של ההיי טק הישראלי הופכת למציאות. העובדים קיבלו אופציות צנועות בשווי ממוצע של כ-3.5 מיליון דולר. סדר היום שלהם מתחיל בחוף הים. 36 סושיות חדשות נפתחו במתחמי ההיי-טק. שנה וחצי לאחר מכן, הודיעה לוסנט כי היא סוגרת את כרומטיס ושולחת את כל עובדיה הביתה. מנהטן? אולי אופקים.

זה לא שלוסנט לא סבלה מהסיפור. המניה שלה צנחה מ-82 דולר לכ-5דולר, אבל אנחנו רוצים לשמוע סליחה. לא, לא רק מעובדי כרומטיס. הנרי שכט, מנכ"ל לוסנט, אתה לא מתבייש? מילא לשלוח 140 עובדים הביתה, אבל להרוס לנו את החלום? מי יקנה מאיתנו עכשיו את הסטארט אפ? איך אתה מצפה שלא נצא לפנסיה בגיל 35? עכשיו אנחנו צריכים לחזור לכלכלה הישנה, לדאוג לכל מיני דברים מיותרים כמו רווחים? מצד שני, כמה דגי טונה הרוויחו מחדש את חייהם.

אנחנו לא מצפים מאנתוני קידיס שיגיד בעברית אמריקאית "סליחה שהבRזנו, חבRים" - אפילו שזה היה מתקבל בברכה. אבל איך עושים את זה לעם שכל מה שרצה זה לראות איזה הופעה של להקה שעוד לא גמרה את הסוס (עיין ערך להקת החימום - "הסטרנגלרז"), או איזה הרכב של "החברים מהבית ספר של הג'יפסי קינגס". ממה פחדתם? מפיגוע טרור? מכה אחת על הבס של פלי הגדול והמחבל היה שוכח משבעים הבתולות שהבטיחו לו ומצטרף לריקודים.

אתם יודעים מה, עזבו אותנו. אנחנו באמת קטנים. תתנצלו ישירות בפני ביל קלינטון. נכון שהבנאדם משועמם עכשיו, אבל הוא טרח והתקשר, עם הקול המתחנחן הזה שאי אפשר להגיד לו לא, וביקש שתבואו לישראל, גם עליו השתנתם בקשת? ומה עם ההפקה? כבר רצו וקנו לכם את כל הדרישות שלכם: "אשכי ממותה מוקפצות", "מים מינרליים מהנילוס הכחול". ומה עם כל הגרופיות שצעקו "נטלי" מתחת למלון הילטון, שכבר למדו להגיד "ג'ון פרושיינטה"? אין סליחה ואין מחילה. מעכשיו קונים את הדיסקים שלכם רק ממומו משוק הכרמל. יופי של אוסף – ב-20 שקל.

אי אפשר כל הזמן רק להאשים אחרים. צריך גם לדעת לקחת אחריות אישית, ורגע לפני קרב הפנדלים השנתי של הנפש היהודית, חייבים כולנו, אוהדים, עיתונאים ואנשי מקצוע, להרכין ראש בהכנעה ולומר בקול: אנא, סלח לנו מר גברי לוי, כי חטאנו. איך, איך אנחנו לא נוהרים למגרשים בהמונינו? מה הקטע שלנו לעזאזל, שאנחנו מעדיפים להידבק לכורסא בסלון, במקום לשלם סכום פעוט של 150 שקל, ליהנות מפאר מתקני הספורט הפזורים בארצנו (מחיפה לת"א זה לא מעט, תודו), ולקחת חלק פעיל בדרמה המרתקת והכל-כך איכותית שאתה עומד בראשה ושזכתה לכינוי הצנוע – "ליגת העל"?

ומה זה השטויות האלה שאנחנו מייללים כל הזמן – "רוצים ליהנות מכדורגל", "לבוא למגרשים בכיף", הלו, מה קרה לנו? לא ראינו חדשות בזמן האחרון? איפה אנחנו חושבים שאנחנו חיים - זה ספורט לגברים או חוג בלט? כמה טוב שאתה פה איתנו, האיש שכל פעם מגן עלינו מאשליות ה"יש ספורט אחר" ומראה לנו באמת איך צריך לנהל את העסק הזה - עם שכל, עם מערכת אידיאלים איתנה וראיה לטווח הארוך והכי חשוב- עם ביצים.

למה מי אלה יושבי הראש, ששמים כמה גרושים בקבוצות - שהם רוצים לנהל פה את הליגה? והעיתונאים האלה שנכנסים לך לווריד על כל איזה מאה הזמנות שאתה מחלק לכמה חברים קרובים, או על איזה פקס אידיוטי ששלחו האנטישמים האלה באופ"א (זין נקרא את האותיות הקטנות), והאוהדים האלה- שחושבים שאם הם קנו כרטיס הם גם מבינים משהו בכדורגל. איזה מזל שיש לנו אותך, שתרגיע את כולם עם איזה כאפה או שתיים, והכי חשוב – תישאר איתנו גם בשנים הבאות. כי באמת גברי, מה נעשה בלעדיך? גמר חתימה טובה.

כתבו וסלחו: לירון מרוז, הלית לוי, תמר נהרי, שגית למפרט, צחי בירן, אורי בר-שביט. ריכוז פרוייקט: תולי שרגאי.