המחול המזרחי מתאפיין בתנועות בעלות איכויות שונות: תנועות עגולות, תנועות חדות ותנועות שיש בהן רעדה ורטט. אוסף הרטטים מרעיד את הגוף לקצב המוזיקה, כששיאו של הרטט (המכונה בשפה המקצועית: שימי) נחשב לשיאו של המחול המזרחי הוירטואוזי.
זה הרגע שבו הרקדנית נכנסת לעולם הפנימי שלה, שבו האנרגיה המגיעה אליה מהאדמה, עוברת דרך כפות הרגליים ועולה ברטט למעלה לאגן. הרקדנית מכופפת ומיישרת את ברכיה לקצב המוזיקה, מרפה את גופה ומאפשרת לרטט להעלות את גלי האנרגיה למעלה. ככל שהאגן משוחרר יותר, כך יש יותר הד לתנועות.
תנועת השימי במחול המזרחי היא תנועה מהירה מאוד, שלרוב נמצאת בקצב כפול מהמוזיקה ולכן לא ניתן למדוד אותה על ידי ספירה. בדרך כלל, נוהגים להשתמש בתנועה הזו בחלקיה של היצירה המוזיקלית המנוגנים על ידי כלי מיתר, עוד או קאנון, אבל גם בתופים.
המרתק בתנועה המורכבת הזו הוא השילוב המתוחכם בין הפעלת השרירים ובין ההרפיה, או במלים אחרות "המפגש בין המאמץ להרפיה". בכך ייחודה של התנועה: היא מחייבת התארגנות פיזית והתכווננות פנימה, שאינן מוכרות לנו מתנועות אחרות בעולם המחול. השילוב בין הפעלת הברכיים וההרפיה, כמו הקצב המהיר של התנועה, דורש רמת מיומנות גבוהה, אבל גם את היכולת ליצור שיח פנימי. העונג הרב שאפשר להפיק מהתנועה, נובע גם מהיכולת להיות במצב של שליטה וחוסר שליטה בו זמנית.
להרטיט את הגוף, להתחבר ליקום
הגוף לא רק מפיק הנאה מרובה כאשר הוא חווה נענוע עדין או רטט, אלא עובר גם תהליך של שחרור מחסימות וריפוי. טכניקות טיפוליות שונות, בהן עוצמת הרכות, שיטת טרייגר או מדיטציית קונדליני, עושות שימוש בעיקרון הזה של טלטול והרעדת הגוף למטרות ריפוי.
התפישה שעומדת מאחוריהן היא שכדי לאפשר לגוף לאזן ולרפא את עצמו, יש צורך לנער אותו פיזית ונפשית מדפוסים גופניים ומנטליים שהתקבעו בו. הדגש הוא על שחרור המערכת העצבית, מכיוון שרבות ממגבלות הגמישות שלנו מקורן במערכת העצבים והן מוקרנות לשרירים ולרקמות החיבור. אבל במקום להשתמש בכוח, נשתמש ברכות: בתנודות קטנטנות שיזכירו לתת ההכרה, לעצבים ולשרירים את הגמישות התנועתית והטבעתית שלהם.
הרגע שבו הרקדנית מצליחה להרטיט את גופה ברוגע ובהנאה מעודנת מביא לתחושה נפלאה של שלמות ואיזון, מכיוון שהוא מסמל את הצלחתה להתחבר לתדר האנרגיה הפנימית שלה המחוברת לאנרגיה של הקוסמוס. היקום כולו נמצא במצב של ויברציה (רטט). לכל ויברציה תדר משלה ותהודה תואמת לאיברי הגוף, לתאיו ולכל מרכזי האנרגיה שלו (צ'קרות). תהודה תואמת בין האדם ליקום חשובה לבריאותו ולבריאות סביבתו.
ברטט ורעדה
הרטט והרעדה במחול המזרחי דורש מהרקדנית את המשאבים הפיזיים והנפשיים בצורה הכי מורכבת שלהם: להיות מחוברת למרכז הכובד ולהיות מאוזנת ברמה הפיזית בתחושת סימטריה בין ימין לשמאל ובין למעלה ולמטה, יכולת בידוד התנועה, ההפרדה, השליטה וההרפיה בו זמנית בפלג הגוף התחתון, הפעלת הגוף במהירות שאינה מוכרת לו והמעבר הכל כך נדרש מהסף הטכני לסף הריגוש הגבוה - האקסטזה בהצלחת שימור התנועה לאורך זמן. כל זה אפשרי רק אם בשלב הזה לא רוקדים מהראש אלא ממקום לא מסוגנן, חופשי ואינטואיטיבי, ממקום שבא מהבטן והנשמה, כשהריקוד הופך לשמחת הגוף וביטוי של יצר החיים.
בפילוסופיה המזרחית של יוגה קונדליני, אנרגיית החיים רדומה בבסיס עמוד השדרה ומנותבת כלפי מעלה דרך הגוף אל המוח. לעלייתה של אנרגיה זו, יש השפעה חיובית ביותר והיא גורמת למערכת העצבים להשליך מתח החוצה. התעוררות הקונדליני היא התעוררות האנרגיה הקוסמית הסמויה בכל יצור אנושי, מקור כל כוחותיו.
מאחר והגוף מורכב מ-90% נוזלים, הוא פועל כמוליך טבעי של תחושות זרימה. תחושות, רגשות ואנרגיה זורמים בו כמו גאות ושפל. הרטטים הנוצרים הם מפתח לחיות. ד"ר אלכסנדר לואין, מייסד שיטת הביו- אנרגיה, טוען כי בריאות הגוף היא מצב קבוע של רטט שמתרחש הן בשינה והן במצב של עירות ומתרחש בעוצמות שונות.
כשרטטי הגוף רוטטים בעוצמה גבוהה, כלומר, כאשר עוררות או ריגוש חזקים מגבירים אותם - הם יוצרים חדווה, חיוניות ואקסטזה. הרעדת האגן והבטן לצלילי המוזיקה המחלחלת לגוף ,היא הדרך האולטימטיבית לתחושת איזון ושלמות המגיעה מתוך חיבור שמח של גוף, נפש ויקום .
הכותבת היא רכזת קורס מדריכות מחול מזרחי הוליסטי במכללת גבעת וושינגטון, עוסקת בהוראת המחול המזרחי במסגרות שונות באיזור המרכז והדרום וחוקרת את נושא תנועת הגוף במחול כדרך לריפוי וצמיחה אישית. כתובת דוא"ל: CARBAR11@WALLA.CO.IL
