לעניים סיכוי גבוה יותר למות על הכביש

בימים אלה התבשרנו שמשרד התחבורה, בעידודו של משרד האוצר, מתכוון להפוך קטעים מכביש חוצה ישראל לכבישי אגרה, שתיגבה על ידי חברת דרך ארץ. הקטעים הנבחרים, כמה מפתיע, אינם במרכז, אלא בפריפריה - בצפון ובדרום.

בניסיון לשכנע את חברי ועדת הכלכלה בכנסת הכריזה נציגת משרד האוצר באוזניהם: "עמדו לפנינו שתי אלטרנטיבות - כביש ברמת שירות מעל לרמה הקיימת בישראל... או להעביר את אחזקת הכביש למעצ, שתתחזק מתקציבה השוטף". למשנה תוקף היא אף הוסיפה כי הקטעים המדוברים ממילא לא יזכו בתקציב תחזוקה ממעצ בשנים הקרובות. במשרד התחבורה טענו ששיטה זו תפתור את בעיית הגודש בכבישים ותאפשר את תחזוקתם.

כזה הוא המצב בישראל 2007, שבה נהרגים מדי שנה מאות אנשים בתאונות דרכים, ואלפים נוספים נפגעים: אף שבאחרונה אושר תקציב של 26 מיליארד שקל לתחזוקת כבישים, הרי שעל מנת לנסוע על כבישים אשר נסללו מכספי המסים ששילמו, יחויבו הנהגים גם בתשלום אגרה. בכספי האגרה יתוחזקו רק כבישי האגרה, והכבישים הרגילים ימשיכו לחכות לתקציבים של מעצ.

אחד מתפקידיה המובהקים של המדינה הוא להעמיד לרשות הנהגים בישראל מערכת כבישים מתוחזקת ברמה נאותה. אך טבעי הוא לצפות כי במדינה שבה נטל המס שמשלמים הנהגים בכל מה שקשור לרכב ותחבורה הוא גבוה במיוחד, יהיו תשתיות נאותות בכבישים.

מישהו שם למעלה מתקשה כנראה בחלוקת העוגה התקציבית ובקביעת סדר עדיפויות נכון ואחראי, מכיוון שדלילות התקציבים המוקצים לתחזוקה, והרמה הירודה של הכבישים כתוצאה מכך, הן עובדה קיימת. למרבה הפליאה והצער, משרד התחבורה בוחר לא לטפל בשורש הבעיה ואינו מתמודד עם הכשלים התקציביים והביצועיים האלה. הוא משלים עם קיומם ומנציח אותם. הוא מתעלם מכבישים שיש לתחזק, ואת עלות הטיפוח של כבישים "נבחרים" הוא מגלגל על הנהגים ומפקיר בידי גוף פרטי.

במדינות נאורות אחרות שבהן נהוגה גביית אגרה מנהגים, קיימת לצד מערכת הכבישים המפותחת, כאלטרנטיווה, מערכת תחבורה ציבורית - רכבות ואוטובוסים - מפותחת לא פחות. זה עדיין אינו המצב בישראל.

לא ברור גם מדוע בחרה המדינה להתחיל בגביית אגרה דווקא בכבישי הפריפריה. "זהו צעד חיובי ולטובת תושבי הדרום, לאפשר להם כביש ברמה גבוהה", נטען בפני ועדת הכלכלה בהתנשאות אופיינית. לא די בכך שתושבי הפריפריה אינם סובלים מעודף תשומת לב מממשלות ישראל לדורותיהן, עכשיו הם גם ייאלצו לשלם על נסיעה בכביש הסמוך לביתם. וחמור מכך: אלה שאינם תושבי הפריפריה ובכל זאת רוצים לבוא לבקר באזור, יחשבו פעמיים.

כך ייווצר מצב של שווים יותר ושווים פחות גם בכבישים: אלה שיכולים להרשות לעצמם ייסעו בכבישים מתוחזקים, והעניים - בכבישים מסוכנים ולא מתוחזקים. פערי המעמדות בחינוך וברפואה מגיעים גם לכביש: אם אתה עני, לא רק תהיה פחות בריא ופחות משכיל, אלא גם יש לך סיכוי גדול יותר למות על הכביש.

חברי הכנסת התרעמו על ראשי הרשויות בדרום, שדחקו בהם להכריז על קטע הכביש בדרום ככביש אגרה. אף אחד לא עצר לחשוב מה עומד מאחורי הצעד הזה: ראשי הרשויות הבינו באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה. סביר מאוד להניח שלאחר שנים של בקשות שהושבו ריקם, הם הבינו שהסיכוי היחיד להעלאת רמת התחזוקה בכבישי הדרום הוא תשלום אגרה. אם זהו המצב, אין מה להלין עליהם.

הדרך לשיפור התשתיות בכבישים אינה עוברת בכיסם של הנהגים ותושבי הפריפריה, אלא בסדר עדיפויות תקציבי נכון, מתוך הכרה שבטיחות בדרכים ורמת תחזוקה נאותה של כבישים שיכולים להציל חיי אדם הן חובה המוטלת על המדינה כלפי כל נהגי ישראל.

*הכותב הוא ראש עיריית אשקלון ויו"ר הוועדה לבטיחות בדרכים במרכז השלטון המקומי