לפני שלושים שנה, במוצאי שבת, 19 בנובמבר 1977, בשעה 21:00 בערב, התרחש בארץ אחד האירועים ששינו את פני המזרח התיכון: מטוסו של נשיא מצרים, הגדולה במדינות ערב, נחת בשדה התעופה בן גוריון ומתוכו יצא הנשיא, [[אנואר סאדאת]], בכבודו ובעצמו. ביקור היסטורי זה של מנהיג ערבי ראשון בישראל טלטל את דעת הקהל הישראלית. כל המדינה צפתה בשידור ישיר בנשיא המצרי, האויב הגדול ביותר של ישראל, לוחץ ידיים עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ולאחר מכן גם נואם בכנסת על חשיבותו של השלום. כולם שפשפו עיניים כלא מאמינים.
שנתיים לאחר מכן, במרץ 1979, חתמו ישראל ומצרים על מדשאות הבית הלבן על הסכם שלום בין המדינות. ישראל פינתה את חצי האי סיני והעבירה אותו לידי מצרים. ההסכם התקבל באהדה גדולה בציבור ובכנסת: 95 חברי כנסת תמכו בו ו-18 התנגדו. מבחינה צבאית ההסכם נחשב להצלחה משום שהוא סיים את מצב המלחמה בין שתי היריבות המרות ופתח את הדרך לשלום שבין ישראל לעולם הערבי. למרות השמירה הקפדנית על ההסכם, היו מספר משברים: מצרים החזירה את שגרירה במחאה על מלחמת לבנון ב-82' ועל אינתיפאדת אל-אקצא ב-2000.
"ללא השלום לא היה אוסלו"
"מה שחשוב הוא שיש שלום", פוסק שגריר ישראל במצרים לשעבר, צבי מזאל. "זהו הדבר החשוב ביותר משום שכבר 28 שנים אין מלחמה ונחסכו הרבה חיים. השלום עם מצרים בכל זאת שבר טאבו שמדינה ערבית אינה יכולה לעשות שלום עם ישראל. זה אחד הדברים חשובים ביותר שקרו".
בשיחה עם וואלה! חדשות אומר מזאל כי הוא סבור שללא הסכם השלום עם המצרים, לא היו נחתמים גם הסכם אוסלו והסכם השלום עם ירדן. "השלום עם מצרים תרם לשינוי פסיכולוגי בכל האיזור למרות שהוא הוביל גם להתנגדויות גדולות. למשל, העולם הערבי גירש את מצרים מהליגה הערבית והעתיק את מקום מושבה מקהיר לתוניס. נדמה לי שגם הטרמינולוגיה השתנתה - מדינות ערב החלו לכנות את מדינתנו 'ישראל' ולא 'ישות ציונית'.
"השלום לא הפך לדוגמא מושכת"
מזאל, אשר שימש כשגריר בין 1996 ל-2001, מאוכזב ממצרים שלא הראתה לעולם שאפשר לחיות ביחסי שלום חמימים עם ישראל. "המצרים טוענים שזה קשור לאי פתרונו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך השאלה הגדולה היא האם מצרים עשתה את כל מה שאפשר כדי להוות גשר בין ישראל לפלסטינים. מצרים אמנם הייתה פעילה במגעים בין ישראל לפלסטינים במשך השנים אך היא עצמה לא הראתה דוגמא בתוך מצרים כיצד אפשר להביא את יחסי השלום לשגשוג מלא ואף לשדרגם ליחסי תרבות, מדע וספורט".
"בעולם הערבי קיימות עדיין דעות קדומות באשר ליהודים", מספר מזאל בצער. "הדעות הללו נובעות מהקוראן, מאי הכרת ההיסטוריה של עם ישראל, ומהתקשורת הערבית אשר תורמת להצגת ישראל בצורה שלילית". לדבריו, הדבר לא שונה כלל במצרים והיא נחשבת לאחת המדינות שבה התקשורת היא המסיתה והמשמיצה ביותר את ישראל. "זה מצב קשה בעייתי ומסובך. מצד אחד, מצרים לא רוצה במלחמה. מצד שני, השלום הזה לא הפך לדוגמא מושכת עבור כל העולם הערבי ואפשר היה לעשות את זה. מצרים לא חייבת להשמיץ את ישראל ללא סוף כדי להוכיח שהיא נשארה קשורה לפלסטינים".
יחד עם הביקורת והאכזבה, מזאל צופה עתיד מבטיח לשלום בין המדינות. "אני לא רואה מצב שמצרים תפר את הסכם השלום, בטח לא מובארק ומקורביו. המדינה היא יציבה ואופוזיציה המצרית נכשלת פעם אחר פעם משום שהיא אינה מצליחה לגייס את הקהל. בנוסף לכך אני רואה שלאט לאט נעשית התקדמות גם בתחום המסחר בין ישראל למצרים. מה שחשוב הוא שיש שלום וצריך לשמור עליו ככל האפשר".