פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נחזור אחרי הפרסומות (אם נישאר בחיים)

      הצעת חוק מבקשת להפוך את נופי הארץ להפסקת פרסומות, תוך סיכון שלום הנהגים. האם שוב יעדיפו בכנסת את טובת בעלי ההון?

      כבר כמעט שנה שסאו פאולו שבברזיל נקייה מפרסומות. מועצת העירייה של המטרופולין הענק, בן 11 מיליון תושבים, אסרה החל מינואר 2007 כל פרסום חוצות בעל אופי מסחרי. בשם "חוק העיר הנקייה" הוסרו מקירות הרחובות ומן האוטובוסים כל השלטים והפרסומות. מגדלי מגורים שנעטפו בכרזות ענק בסגנון נתיבי איילון, נותרו ערומים מדוגמנים בלבוש מינמלי. ראש העיר סאו פאולו קורא לזה "ניקוי הזיהום הוויזואלי". הוא היה מוכן לספוג גם קריאות הקוזאק הנגזל של המפרסמים הברזילאים, הטוענים כי מדובר בפגיעה בכלכלת השוק החופשי.

      גם בישראל מתנהל בימים אלה דיון ער על עתיד פרסום החוצות, רק שכאן העילה שהציתה את המחאה הגיע כמובן מהכיוון ההפוך; המחוקק הישראלי לא מעסיק עצמו בימים כתיקונם בשאלות של "זיהום ויזואלי", אבל עסוק בהחלט בהגנה על זכותן המוסרית של החברות המסחריות לעשות עוד כסף, על חשבון הנוף של נחלת הכלל.

      מרציאנו דואג לרווחת המפרסמים

      הצעת חוק של ח"כ יורם מרציאנו (עבודה), מבקשת "להסדיר את שילוט החוצות לאורך כבישי ישראל". משמעותה כי חוק השילוט הקיים מאז משנת 66, האוסר על הצבת כל שילוט מסחרי בדרך בין-עירונית, יעודכן. לרשויות המקומיות תינתן הסמכות להתיר הצבת שלטים על פי שיקול דעתן. ומכיוון שהאינטרס של הרשויות הינו כלכלי, משמעות הדבר היא הצפה של שדה הראייה הישראלי בעוד ועוד הצעות לדילים אטרקטיביים בקניון הקרוב, במחיר של שדה ראייה פנוי וחופשי.

      הצעת החוק של מרציאנו, שמפליאה בדאגתה הכנה לאינטרסים של בעלי ההון, העירה מרבצם לא מעט שדים. היא מעוררת מאבקים שתחילתם בנימוקים פרקטיים, וסופם בשאלות שנוגעות באופייה של המדינה. מצדו האחד של המתרס נמצאים המפרסמים, המעוניינים להגדיל את נתח הרווחים שלהם, והרשויות המקומיות שחפצות לשלשל לכיסן את אגרות השילוט שמשלמים המפרסמים.

      מולם ניצבת אופוזיציה עיקשת, שמורכבת ממשטרת התנועה, המודאגת מפוטנציאל הסחת הדעת של הנהג, ארגונים ירוקים המבקשים לשמור על ערכי טבע ונוף, וארגונים חברתיים, הזועמים על הפקעה של המרחב הציבורי לטובת בעלי ההון. את כולם מכעיסה העדפת האינטרס הכלכלי על זה הציבורי, והכניעה לגופים המסחריים על חשבון זכויותיו, רווחתו- שלא לומר חייו של האזרח.

      זה בסדר, רק חמישה הרוגים בשנה בגלל פרסומות

      בשלהי השנה שעברה הורה בית המשפט להסיר את כל שלטי החוצות בנתיבי איילון עד לתחילת 2008. כיום, חודש וחצי לפני המועד לביצוע פסק הדין, מנהלים המפרסמים והרשויות המקומיות מרוץ נגד הזמן בניסיון להעביר את התיקון בחוק, שישנה את החלטה. בדיון בוועדת הכלכלה, שהתקיים לפני שבועיים בכנסת, הם סתרו את טענות המשטרה וטענו כי השילוט לא מהווה פגיעה ממשית בבטיחות הנהגים.

      "באופן אינטואיטיבי, מובן לכל אחד שמטרת הצבת השלט היא שיסתכלו עליו", אמר השבוע מהנדס התנועה של המשטרה, רפ"ק ערן סדן לוואלה! חדשות. "המפרסמים עושים את עבודתם מצוין, ומשתמשים בשיטות הלוכדות את תשומת הלב, וגורמות לצופה להסתכל למקום מסוים. כך מחשבתם של הנהגים מועתקת מהכביש לשלט, דבר היוצר סכנה ברורה לתאונות".

      סדן מציג מחקרים המלמדים כי קריאת שלט פרסום אורכת 2.3 שניות בממוצע. "רוצה לומר, שבנהיגה במהירות של 90 קמ"ש, עובר הנהג 60-70 מטרים בהם מוסחת דעתו מהכביש". לדבריו, "גם המחקרים המוזמנים שהציגו המפרסמים, מדברים על שילוט החוצות כגורם ל-1% מהתאונות. בחישוב פשוט מדובר על 5 הרוגים בכל שנה בגלל שילוט בלבד".

      מופז חרת על דגלו בחורות בביקיני?

      ומה אומרים במשרד התחבורה, האמון על הבטיחות בדרכים? אמנם מומחים במשרד הביעו דעה כנגד הצעת החוק במסמכים פנימיים ובדיונים בכנסת, אך המשרד לא פרסם משום מה את עמדתו הברורה. שר התחבורה שאול מופז (קדימה), שחרת על דגלו את המלחמה בתאונות הדרכים, בחר לצאת מהמליאה דקות ספורות לפני ההצבעה הטרומית על החוק בכנסת.

      עד לדיון הבא בוועדת הכלכלה באמצע דצמבר, אמור משרד התחבורה לגבש את עמדתו הרשמית. אולם, גם במשרד וגם ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים שומרים על עמימות ביחס לנושא. "מחקרים שונים, מהארץ ומחו"ל, מציגים הוכחות סותרות באשר למידת הסחת הדעת הנגרמת כתוצאה מחשיפה לשלטי חוצות", אומרים שם. "עם גיבוש המלצת הרשות בנושא, ניתן לה ביטוי פומבי".

      "כמעט כל הגורמים המקצועיים מתנגדים להצעת החוק, בעיקר מטעמי בטיחות", אומר לוואלה! חדשות אבי לוי, מנכ"ל "פעולה ירוקה". עמותת "פעולה ירוקה", שהובילה את המאבק בשילוט בבית המשפט, יוצאת גם נגד השלכות נוספות של הצעת החוק. "יש פה שיקול של רווח כלכלי עבור קבוצה קטנה, על חשבון הבטיחות בדרכים וערכים סביבתיים וחברתיים".

      "הנהגים הם קהל שבוי", מסביר לוי. "הנוסע אינו יכול לבחור בדרך נסיעה אחרת או לעצום את העיניים אל מול השלטים הניצבים מולו. המאבק אינו נגד הפרסומות, אלא נגד הצבתן באופן הכופה עצמו על הקהל, ומסכן את בטיחותו". בנוסף, קובל לוי על כיעור הדרכים והרס הנוף. "זכותו של הנוסע ליהנות באופן חופשי מנופי ארצו, ללא הסחה או הפרעה". לוי חושש כי ישנם כוחות שפועלים מאחורי הקלעים למען העברת החוק. "אני מניח שמופעלים לחצים על משרד התחבורה. עובדה שעד עכשיו לא שמעתי את דעתו של מופז".

      בתגובה מסרה דוברת השר מופז כי "הדברים עוד נידונים, וברגע שתגובש העמדה הסופית הוא יאמר את דברו. מדובר בנושא מורכב ורגיש ואנחנו לא ממהרים לצאת בהצהרות". באשר להיעדרותו מההצבעה הטרומית לא נמסרה כל תגובה מלשכת השר.

      ובינתיים, בעולם

      בסאו פאולו, רבים מתושביה מאמינים שהעיר שלהם יפה ונעימה יותר כעת ללא פרסומות שמצוות עליהם לעשות שופינג. ולא רק שם: האיסור על שלטי חוצות קיים כבר גם במדינות שונות בארצות הברית ובערים בנורבגיה- מקומות לאו דוקא פחות "מודרניים" מהישובים השוכנים משני קצוות איילון. כרגע מתקיימים דיונים בערים נוספות באירופה ובאמריקה הלטינית על צעדים להורדת מספר שלטי החוצות או איסורם המוחלט. בישראל מגיעים כעת לעוד צומת הכרעה חשובה בנוגע למרחב הציבורי והשליטה של גופים מסחריים בו. כרגע מעל הצומת הזה עדיין מוצבות דוגמניות בתחתונים ומכונות כביסה מסתובבות, שמוכרות לנו חלומות על חיים טובים יותר, ריקים יותר.