ילדים, דקלמו נא את הערכות המודיעין

"אמ"ן פסימי באשר להצלחת ועידת אנאפוליס"; "סיכוי ההצלחה באנאפוליס שואף לאפס" – מבליטות כותרות העיתונים את הערכות גופי הצבא והמודיעין בנוגע לצ'אנס הנוכחי לחידוש תהליך השלום. כמו במקרים דומים בעבר, בהם נקרתה הזדמנות-לאיזה-שהוא-רמז-של-אופק, גם הפעם התחזיות שלהם שומרות על הנימה היציבה והמרגיעה, שתכליתה: אל תבלבלו לנו את המוח, יהיה רע.

גופי הצבא והמודיעין הישראלי – אמ"ן, השב"כ והמוסד – מחזיקים בעוצמה כמעט חסרת תקדים ביחס למדינות מערביות, כשמעורבותם מתחילה בתכנון אסטרטגי, עוברת דרך הפוליטיקה ומגיעה עד לסוגיות אזרחיות. הערכות המצב המודיעיניות מעידות כמובן כי הצבא, השב"כ והמוסד אינם רק מבצעי מדיניות של הממשלה, אלא שותפים לעיצובה: עמדתם נשמעת כל אימת שהדרג המדיני פוצח בתהליכים מדיניים.

"הערכות המודיעין מפוקפקות", פוסק יוסי שריד, יו"ר מרצ לשעבר. "אנשי המודיעין לא יודעים שום דבר שאנשי הדרג המדיני ואפילו אזרחים מן השורה אינם יודעים. מה זה עניינו של אמ"ן להעריך הערכות מדיניות? זו חוכמה מאד קטנה להטיל ספק בוועידת אנאפוליס, בתוצאותיה ובערכה, ובשביל זה לא צריך מודיעין. ההתערבות שלהם מיותרת ואף פסולה".

מדוע בעצם? מה האינטרס של הערכות המצב הכמעט- צפויות הללו לכישלון עתידי? שריד אומר לוואלה! חדשות כי "הן נועדות לשרת במקרה הטוב את הדרג המדיני, שמנסה להנמיך ציפיות, ובמקרה הגרוע: לכסות לעצמם את התחת. האינטרס הוא להנמיך את הציפיות עד לגובה האש. אם לא ייצא כלום אז הם יגידו 'אמרנו לכם', ואם ייצא משהו טוב לא יבואו בטענות למודיעין. הערכה פסימית בדרך כלל היא נבואה שמגשימה את עצמה, והיא גם מלמדת על כוונות".

בשונה משריד, סבור פרופ' איתמר רבינוביץ' כי הערכה מודיעינית היא אחת ממשימותיו של אמ"ן. הוא מספק דוגמאות להערכות מוצלחות מן העבר, שאפילו שריד יכול לשאוב מהן עידוד: "כשאורי שגיא היה ראש אמ"ן, הוא זיהה את התמורה בעמדה הסורית וקבע שהיא עלתה על 'דרך ההסדר' עם ישראל. שגיא לא רק העריך, אלא גם הטיף להגיב לשינוי העמדה הסורית, ובכך הפך למקדם מדיניות". על פי רבינוביץ', נשיא אוניברסיטת תל אביב לשעבר, אזהרה פסימית בזמן הנכון יכולה להיות לא פחות חשובה מהצעה פוזיטיבית: "אם גוף מודיעיני היה מגיש לראש הממשלה ב-12 ביולי מסמך הקובע שפעולה אווירית בלבנון לא תפתור את הבעיה, אולי היינו חוסכים חיי אדם".

ועדיין, "ההערכות הזהירות מובנות בתוך המכניזם של המודיעין", רבינוביץ' מסייג, "והקברניט צריך לדעת איך לעבוד איתן. לעשות להן קיזוז לאחר שיקלול היבטים נוספים". מעבר לרמה העקרונית, רבינוביץ' מציע להתייחס לתוכן פרסומי ההערכות בזהירות, מאחר והן הפכו לכלים של מאבקים פנימיים ופוליטיים. "הרבה פעמים מדליפים הערכות מודיעיניות שלעיתים הן מדויקות, ולעיתים לא; קשה לדעת מה בדיוק כתוב בהן כי אלה מסמכים מסווגים, ולפעמים מודלף רק חלק מהמסמך".

עו"ד גלעד שר שימש לפני שבע שנים כראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים בשיחות קמפ דיוויד. את ההתייחסות שלו לנושא הוא בוחר לתבל בהומור שחור. "לא כל ההערכות המודיעיניות היו שחורות לפני קמפ דייויד", אומר שר. "חלק מהן הפכו לשחורות רק בדיעבד, לאחר שהמשא ומתן נכשל. צריך לבדוק מה אמרו האנשים בתפקידים הרלוונטים אז, ומה הם אמרו כשנדרשו לנושא כעבור שנים".

שר היה אז מנהל לשכתו של ראש הממשלה אהוד ברק, בימים בהם ההערכה הרווחת הייתה שישראל צריכה להביא את ערפאת ל"נקודת הכרעה". "על מנת להבין אם יש סיכוי להגיע לפתרון קבע", מנמק שר, כשהוא מאשש בלי להתכוון את דברי שריד. "הסיכוי שצפו לכך היה נמוך; ציפינו שניתקל באיש שאינו מסוגל לקבל הכרעה היסטורית, וכך היה. היום המצב הוא הפוך – אבו מאזן רוצה לקבל את ההכרעה אך אינו מסוגל. מה שברור הוא שלצד הערכות מודיעיניות, על ראש הממשלה לקחת בחשבון גם הערכות מדיניות ופנים-פוליטיות. ותמיד יש לשאול מהי האלטרנטיבה".

לא רק הערכות שחורות מפי גורמי הביטחון אפשר למצוא בכלי התקשורת עם ניצניו של תהליך מדיני. יש גם את המנה הקבועה של דיווחים על "הכנות צבאיות לקראת עימות". יוסי שריד טוען כי "גם במקרה הזה זו התערבות לא ראויה של הצבא במהלכים מדיניים. הצבא צריך להתכונן לעימות מדי יום, מדוע צריך לעשות 'טררם' מיוחד לפני ועידת אנאפוליס?".

בסוגיה הזו פרופ' רבינוביץ' חריף אף יותר, והוא אומר כי עלול להיווצר פרדוקס בו המוכנות של צה"ל תביא דווקא להסלמה. "לקראת האינתיפאדה השנייה צה"ל התכונן בצורה מצוינת, עד כדי כך שהוא הגיב בצורה כל כך חריפה שחיסלה אמנם את הגילויים הראשוניים של האלימות, אך תרמה גם להסלמה מצד הפלסטינים".

והייתה כותרת נוספת שאת בואה ניתן היה לצפות השבוע, והיא אכן לא אכזבה והגיעה: "ישראל משגרת מסרי שלום לסוריה". מה קרה, מדוע דווקא עתה? "בכל פעם שנתקעים במסלול אחד, מיד רומזים על המסלול האחר", כך שריד. "אם ייתקעו במסלול הסורי, יעברו למסלול הפלסטיני. הדיווחים הללו מעבירים רמזים לצד השני – 'דעו לכם שיש לנו אופציות נוספות כדי להוריד את המחיר'. חוץ מזה", תוהה שריד, "מי אמר שצריך לנהל משא ומתן בערוץ אחד? מדוע אי אפשר לנהל משא ומתן בשני המסלולים יחד?".

פרופ' רבינוביץ' מתייחס לאירוע נקודתית: "הסיבה העיקרית שהסוגייה הסורית עלתה על הפרק כעת, היא השינוי בעמדתה של ארצות הברית, שהתנגדה באופן נחרץ לחידוש המשא ומתן הישראלי-סורי עד לאחרונה. ארה"ב הבינה לפני כמה שבועות שאם רוצים שסוריה לא תנסה להכשיל את אנאפוליס, צריך לתת לה תקווה שגם תורה יגיע".

"נקודת המוצא של כל פוליטיקאי ישראלי היא שאי אפשר להתמודד בו זמנית עם המחיר הכרוך גם במסלול הסורי וגם הפלסטיני. להוציא תקופה קצרה שאהוד ברק ניסה ללכת על שני המסלולים, כל ראשי הממשלה מאז ועידת מדריד העניקו עדיפות לאחד המסלולים על פני השני".

"ברק לא ניהל את שני המסלולים במקביל", מזדרז לתקן עו"ד שר. "בקיץ 99' התחיל ברק להניע את המסלול הפלסטיני, אבל הרגיע אותו ואז ניגש למסלול הסורי. כשהוא התעסק עם סוריה, המשא ומתן עם הפלסטינים דשדש, ורק לאחר שהמסלול הסורי נכשל, הוא חזר למסלול הפלסטיני". בניגוד לשריד הוא אומר כי "הציבור הישראלי אינו מסוגל לעכל שני מאמצים מדיניים כל כך היסטוריים בו זמנית", אבל גם לדעת שר השימוש ב"קלף האיום" הסורי מחטיא את המטרה: "לדעתי ברק היה צריך למצות אז את הערוץ הפלסטיני מבלי לגשת לניסיון עם הסורים. מפרספקטיבה היסטורית הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא לב הבעיה הישראלית".

ולקינוח כמה הערכות ותחזיות, והפעם מטעם גורמים שאינם לובשי מדים. באופן מפתיע, גם הצפי של המומחים האזרחיים אינו מזהיר. "אם נדע לתאם את הציפיות לתוצאות סבירות, שאפשר יהיה להפיק משהו מהוועידה", מתנבא באופטימיות זהירה מאוד שר: "אם לא נראה בה את חזות הכול אלא רק נקודת פתיחה לתהליך ארוך וקשה – לא תהיה אכזבה מהוועידה".

"אפשר לעבור את ועידת אנאפוליס בשלום", מקווה פרופ' רבינוביץ', "אך הסיכויים להישג דרמטי באנאפוליס הם מאד נמוכים". ושריד מסכם בדרכו הציורית: "כיוון שאין לנו כוונה לחולל באנאפוליס גדולות ונצורות, הוועידה הזו תהיה לעוד עווית בדרך מלאת עוויתות".