הריקוד במהותו הראשונית הוא חוויה טוטלית הוליסטית של התמסרות והרוקדת מביאה אליה לא רק את גופה אלא גם את נשמתה. הרקדנית דבורה ברטונוב אמרה, כי "אש הריקוד מתיכה, מצרפת, מאחדת גוף ונפש". נדמה שהדוגמא המובהקת ביותר לריקוד כחוויה של איחוד פיזי, רוחני וקוסמי הוא הריקוד בהקשר הדתי שלו, כמו הריקוד החסידי ביהדות או הריקוד הסופי באסלאם.
המחול המזרחי נרקד בנחת גוף ורוח, לא מתוך הפעלה שרירית מאומצת מידי. בניגוד לטכניקות ריקוד אחרות אין התעקשות על שינוים מהירים או על שליטה, אין קפיצות לגבהים שאינם טבעיים לגוף האנושי או מתיחת הגוף מעבר לטווח סביר, אין דרישה אסתטית למבנה וצורת גוף מסויימים ולכן הוא פתוח ואפשרי לכולן: לצעירה ולמבוגרת, לשדופה ולמדושנת.
הטכניקה של המחול כוללת תנועות בסיסיות, שהן טבעיות מאוד לגוף הנשי ועם המיומנות והשליטה באה גם היכולת לנוע בספונטניות ובאינדיבדואליות. בהיבט הפיזי, המחול המזרחי מפעיל ומביא לפעילות כוללת ומשופרת של מערכת השרירים, החושים, המפרקים, העצמות, מערכת העצבים וההורמונים, תוך מיזוג של ריתמוסים חיצוניים המגיעים מהמוזיקה לריתמוסים הפנימיים של הגוף .
לעורר את האיברים המתים
הייחוד של המחול המזרחי הוא בהפעלת כל מערכת השרירים, תוך הפרדה ובידוד של כל איבר בגוף. הריקוד מאפשר "לסייר" בכל חלקי הגוף ולשכלל את היכולת להבחין בכל אחד מהם בנפרד. הרקדנית עוסקת בפרטים לכאורה טכניים הקשורים בגוף, במשקל, בארגון הפיזי ובדינמיקה של הכיוונים, בעוד שלמעשה היא מתבוננת פנימה לתוך עצמה.
במפגש הזה בינה לבין עצמה מגלה הרקדנית חלקים חשוכים ולא מוכרים בגופה. החיים המודרניים שאינם מחייבים אותנו לתנועתיות מלאה, מאפשרים לנו לחיות חיים שלמים מבלי לדעת שאנו נושאים בתוכנו איברים "מתים" או חיים חלקית, שממלאים מידה מזערית מהפוטנציאל הטמון בהם. המחול המזרחי שעובד על כל הגוף, מאלץ את הרוקדת לחזור למקומות השכוחים האלו ולהאיר אותם.
לפי התפישה ההוליסטית, לכל מקום חשוך בגוף יש מקבילה חשוכה בנפש. לגילוי וההארה של המקום הפיזי יש גם משמעות רוחנית ונפשית. למשל, בשפה התנועתית של הריקוד קיימות תנועות רכות ועגולות באגן, בבית החזה ובכתפיים, שמביאות לגמישות ורכות באיברי הגוף שמשפיעות ומייצרות רכות מנטלית.
להשתחרר מתכתיב הרזון
ההתמקדות באגן, מרכז הכובד שלנו המחבר אותנו לאדמה ובבטן - כסמל לפוטנציאל שלנו לפריון ולהמשכיות, הופך את הריקוד לחגיגה של נשיות ושמחת חיים. יש בריקוד תנועה שהיא רגשית ויצרית, שנותנת מענה וערוץ אותנטי להבעת שמחה, כעס, עצב, רכות ועוצמה. הריקוד הופך לכלי להמרת רגש לביטוי חיצוני תנועתי לביטול עכבות או חסימות והעלאתן למודע.
כל אלה חיוניים ביותר לריפוי הגוף והנפש. המחול המזרחי הוא חוויה, פיזית, חושנית, מענגת ומשחררת. זהו מסע מרתק לתוך גופנו ועצמנו. אבל כניסה לעולם המופלא והמרתק הזה מחייבת התמסרות, פתיחות והסכמה לוותר על דיעות קדומות המקבעות את הגוף והנפש בתבניות מערביות ונוקשות.
כדי לרקוד ריקודי בטן עלינו לוותר על הפחד שלנו מפני הנשיות ולהפסיק למדוד את ערכנו לפי חזון הרזון. זה הזמן לא להחביא את הבטן ולהתנצל על עגלגלותה, אלא להרטיט אותה בשמחה והנאה, תוך קבלה עצמית מלאה.
הכותבת היא רכזת קורס מדריכות מחול מזרחי הוליסטי במכללת גבעת וושינגטון, עוסקת בהוראת המחול המזרחי במסגרות שונות באיזור המרכז והדרום וחוקרת את נושא תנועת הגוף במחול כדרך לריפוי וצמיחה אישית. כתובת דוא"ל: CARBAR11@WALLA.CO.IL