אינדיגו - "ילדי האור"
החל מסוף שנות השבעים, נפוץ המושג ילדי אינדיגו (Indigo). הכוונה הייתה לילדים שאת גופם הקיפו הילות בצבע אינדיגו (כחול כהה) והיו בעלי מודעות פסיכולוגית ייחודית, שכללה יכולת טלפתית, רגישות אנרגטית ומשיכה טבעית למוזיקה, שירה, מדיטציה ויוגה. הורים רבים שלא היו ערים לתכונותיהם המיוחדות של ילדיהם, נבהלו מהחופש שייצגו והקפידו לחנך אותם תוך משמעת יתרה.
כתוצאה מכך, ילדי האור הפכו למרדנים ואלימים. הממסד הרפואי מיהר לסווג אותם כסובלים מהפרעות היפר-אקטיביות (ADHD) והפרעות קשב וריכוז (ADD). למרבה הצער, אלו שקיבלו טיפול תרופתי איבדו את המתנות הרוחניות שלהם ואת אנרגיית החופש שהייתה טמונה בהם. אבל אפשר למצוא גם בוגרי אינדיגו שלא דוכאו. אלו הם בני השלושים שנמצאים כיום בעמדות מפתח ומסייעים בשבירת נורמות חברתיות ישנות לטובת מודעות אנושית חדשה. החל משנת אלפיים נולדו לאינדיגו ילדים שגופם מוקף בהילה בצבעי פסטל קריסטליים. ילדי קריסטל אלה, מחזיקים בידע פיזיקלי חדשני, שהשימוש בו יתאפשר בזכות פריצות הדרך והשינויים שהכינו עבורם הורי האינדיגו שלהם.
רבים מילדי הקריסטל מתחילים לדבר רק בגילאי שלוש או ארבע, עד אז הם מנהלים תקשורת עם הורי האינדיגו באמצעות טלפתיה, שפת סימנים עצמית וצלילים. למרות שיכולות אלו ראויות להשתאות, אנשי חינוך נוטים לאבחן את הצעירים האלו כמי שסובלים מדפוסי דיבור פגומים ולעתים אף כאוטיסטים. הורי האינדיגו, מקווים שאחיהם הקטנים של דור הקריסטל, דור הקשת, יזכו מהממסד ליחס הוגן ואוהב באמת.