מי ומי

שם: רוברט אנטוני פלאנט (Robert Anthony Plant)
נולד ב-20 באוגוסט 19 בווסט מידלאנדס, אנגליה.

את קריירת השירה שלו התחיל פלאנט בלהקה בשם Crawling King Snakes ביחד עם המתופף העתידי של זפלין, ג'ון בונהם. הלהקה לא זכתה להצלחה מסחרית אך השמועות על הבחור הצעיר עם הקול העוצמתי והמנעד הקולי הרחב התפשטו. לאחר שג'יימי פייג' שמע את פלאנט הוא החליט לצרף אותו ללהקה החדשה שתכנן להקים.
ב-4 באוגוסט 1975, בשיא הצלחתה של הלהקה נפצעו פלאנט ואשתו בתאונת דרכים קשה ברודוס, יוון ופלאנט נאלץ לחיות תקופה מסוימת על כסא גלגלים. ב1979 חווה עוד מכה קשה כאשר בנו נפטר מזיהום בבטן.
אחרי התפרקות הלהקה, ב1980 יצא פלאנט לקריירת סולו שזכתה להצלחה ובמהלכה הוציא לא מעט אלבומים.
בשנת 1984 הקים פלאנט הרכב אשר כלל גם את הגיטריסטים ג'ימי פייג' וג'ף בק והמתופף פיל קולינס. ההרכב, נקרא The Honeydrippers ועשה גרסות כיסוי ללהיטי רית'ם אנד בלוז ישנים. הלהקה הוציאה אלבום ומתוכו הלהיט Sea of Love.
פלאנט הופיע בשנת 1994 עם שותפו ללד זפלין, ג'ימי פייג'. מסע הופעות זה כלל ליווי של אנסמבל מצרי, נגנים ממרקש ותזמורת המטרופוליטן של לונדון מה שהקנה לכל סיבוב ההופעות ניחוח מוזיקלי אתני מזרחי. חלק מההופעות הוקלטו ויצאו כ- DVD ואלבום בשם No Quarter וזכו להצלחה רבה.
בשמת 1998 פלאנט הוציא אלבום נוסף עם ג'ימי פייג' Walking Into Clarksdale
ובשנת 2002 פלאנט הקים להקה חדשה - Strange Sensation במסגרתה יצאו שני אלבומים.

שם: ג'יימס פטריק פייג' (James Patrick "Jimmy" Page)
נולד ב-9 בינואר 1944 בהסטון, אנגליה.

פייג' החל את לימודי הגיטרה שלו כשהיה בן 12. למרות שלקח מעט שיעורים על גיטרה, חלק רב מאוד מהמיומנויות שרכב היו מלימוד עצמי.
עם סיום לימודי התיכון הצטרף פייג' ללהקתו הראשונה, הקרוסיידרס. במהלך סיבוב ההופעות חלה במחלת הנשיקה ועזב את הלהקה לטובת לימודי אמנויות.
בהמשך ניגן פייג' בהזדמנויות שונות עם מריאן פיית'פול, הקינקס, The Who, הרולינג סטונס ועוד.
מספר שבועות לאחר עזיבת הבסיסט של הYardbirds החליט פייג' להצטרף ללהקה כנגן בס. זאת הייתה התנסותו הראשונית של פייג' עם הבס. בעקבות ההתנסות הזאת והרצון שלו ללהקה משלו, הקים פייג' את לד זפלין.
כאשר התפרקה הלהקה, פייג' לקח הפסקה מהנגינה ונלחם בהתמכרותו להרואין.
ב1994 הצטרף לפלאנט לסיבוב ההופעות שגם הוקלט ויצא על DVD ואלבום בשם No Quarter.
לאחר מכן שיתף פייג' פעולה עם פי. דאדי וה- Black Crows אך פרש בעקבות פציעה בגב.
בשנת 2005 קיבל פייג' את תואר ה- OBE (Order of the British Empire) המכובד מאליזבת השנייה מלכת אנגליה. בעקבות פעילותו בקרן המסייעת לילדים נזקקים מברזיל.

שם: ג´ון הנרי "בונזו" בונהם (John Henry "Bonzo" Bonham)
נולד ב 31 למאי 1948 ברדיץ´, אנגליה ונפטר ב 25 לספטמבר 1980 בווינדסור, אנגליה

בונהם החל לנגן על תופים כשהיה בן 5 אבל רק בגיל 15 קיבל את מערכת התופים הראשונה שלו. בונהם לא לקח אף שיעור תופים במהלך חייו ואת ההשראה שלו שאב ממתופפי ג'אז שהעריץ.
בשנת 1964 הצטרף בונהם ללהקתו הראשונה "Terry Webb and the Spiders".
שנתיים מאוחר יותר, הצטרף ללהקת "A way of Life", אך זמן קצר לאחר מכן הפכה הלהקה ללא פעילה.
בונהם היה צריך הכנסה קבועה והיה מעוניין בקריירה כמתופף, ולכן הצטרף ללהקת הבלוז, " Crawling King Snakes", אשר הסולן שלה היה סולן לד זפלין לעתיד רוברט פלאנט.
ב24 בספטמבר 1980 במהלך סיבוב הופעות של הלהקה שתה בונהם כמות מופרזת של אלכוהול כשעצר לארוחת בוקר, והמשיך לשתות גם בהמשך היום. לאחר שהגיע שיכור לאולפן ההקלטות לקחו אותו חברי הלהקה לביתו של ג'יימי פייג' שם נרדם ולמחרת נמצא מת, לאחר שנחנק מהקיא של עצמו.
בונהם היה בן 32 במותו.

שם: ג'ון פול ג'ונס (John Paul Jones)
נולד ב-3 בינואר 1946 לונדון, אנגליה.

ג'ון פול ג'ונס נולד למשפחה של מוזיקאים. אביו היה פסנתרן ג'אז ואמו זמרת ורקדנית.
בגיל צעיר למד לנגן על האורגן, ובגיל 14 התחיל ללמוד לנגן על הבס. בגיל 17 עזב את הבית ספר לטובת קריירה מוזיקלית ובין היתר ניגן עם הרולינג סטונס.
ב1968 שכר ג'יימי פייג את שירותיו של ג'ונס כבסיסט וקלידן בהקלטות של להקת ה- Yardbirds ומשם התפתח הקשר שבזכותו הציע לו פייג' להצטרף ללהקתו החדש, שהפכה בהמשך ללד זפלין. ג'ונס תרם לזפלין הרבה מהצליל הבלוזי שאפיין אותה.
לאחר פירוק הלהקה (ג'ונס היה זה שמצא את בונהם חסר רוח חיים), התחיל לעבוד כנגן ומפיק בפרויקטים שונים.
ב1985 הלחין פסקול בשם Scream For Help שהיה פרויקט הסולו הראשון שלו.
ב1994 הוציא אלבום נוסף שהיה פרויקט משותף שלו עם זמרת בשם דיאמנדה גאלאס. לאחר מכן הוציא אלבום אינסטרומנטלי עם השפעות של מטאל ובלוז. וב2001 הוציא אלבום בשם The Thunderthief שאיתו יצא לסיבוב הופעות.

לד זפלין, מהלהקות החשובות ביותר בהיסטוריה של הרוק, שילבה בין רוק כבד לבלוז והשפיעה על דורות של מוזיקאים מאז הקמתה.
הלהקה התחילה את דרכה כאשר ג'יימי פייג, הצטרף ללהקת ה- Yardbirds לקראת סוף דרכה בתור גיטריסט שני.
ב 1968 התפרקו ה- Yardbirds סופית כאשר הם משאירים לג'ימי פייג' ולבאסיסט כריס ד'רה את הזכויות על שם הלהקה. פייג' חיפש מתופף וסולן והתכוון להתחיל להופיע עם הלהקה. בהתחלה היה מעוניין פייג' בטרי ריד לסולן הלהקה, אך הוא דחה את ההצעה והציע זמר צעיר בשם רוברט פלאנט. באותה חודש שהצטרף פלאנט, עזב ד'רה את הלהקה ובמקומו הגיע נגן הבס ג'ון פול ג'ונס שאותו הכיר פייג' בהקלטות אלבומם האחרון של ה- Yardbirds. פלאנט המליץ על המתופף ג'ון בונהם, שניגן איתו בלהקתו הישנה וכך התגבש ההרכב של לד זפלין למשך כל שנות פעילותה.
הלהקה התחילה להופיע תחת השם The New Yardbirds אבל בהמשך שינתה את שמה ללד זפלין. שם הלהקה ניתן לה ע"י מתופף שהוזמן לנגן עם זפלין אבל ויתר על העניין אחרי שלא חזה להם עתיד מזהיר: "You'll go down like a lead zeppelin" ("אתם תתרסקו כמו צפלין מעופרת") כאשר ה- lead שובש בכוונה ל- Led.
בנובמבר 1968 חתם פיטר גראנט, מנהל הלהקה, שנחשב בעיני רבים לחבר החמישי שלה, חוזה עם חברת התקליטים Atlantic לאחר שחברת התקליטים קיבלה המלצה מדאסטי ספרינגפילד. החוזה נחתם בשכר של 200,000 דולר- שכר עצום ללהקת רוק באותה תקופה.
באותה שנה התחילה הלהקה את סיבוב ההופעות הראשון שלה בארה"ב כשחלק גדול מההופעות סולד אאוט.
בינואר 1969 הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון . האלבום זכה להצלחה עצומה והפך אותם ללהקת-ענק בארה"ב.
אלבומה השני של הלהקה הוקלט עוד במהלך סיבוב ההופעות של האלבום הראשון ויצא באוקטובר 1969. האלבום נקרא Led Zeppelin II. כמו קודמו גם האלבום הזה היה להיט מיידי .
האלבום עזר לבסס את מעמדה של הלהקה כלהקת הופעות עם שם עולמי .
הצליל של הלהקה התחזק עם Led Zeppelin III, אלבומם השלישי שחשף השפעות מן הרוק הבריטי ואף מהמוזיקה הקלטית העממית ויצא ב-1970.
Led Zeppelin IV היה האלבום המגוון ביותר של זפלין עד אותו זמן. החל מהרוק הבועט של Black Dog, עד הפולק של The Battle of Evermore וכלה בהמנון הרוק Stairway to Heaven שחיבר בין הסגנונות.
Stairway to Heaven הפך ללהיט רדיו מיידי ולשיר הכי מנוגן בהיסטוריה של הרדיו. למרות העובדה שהאלבום מעולם לא הגיע למקום ראשון במצעד המכירות האמריקאי, נחשב Led Zeppelin IV לאלבום הגדול ביותר שלהם בכל הזמנים ומכר מעל 16 מיליון עותקים.
אחרי סיבוב ההופעות של 1972 הקליטה הלהקה את אלבומה החמישי ששוחרר באביב 1973, Houses of The Holy. האלבום המשיך את הקו האקספרימנטלי של הלהקה והכיל השפעות Fאנק ורגאיי בנוסף לרוק ולפולק שליווה אותם עד עכשיו.
בעקבות ההצלחה של אלבומם החמישי שברה הלהקה שיאי קהל ומילאה אצטדיונים בזה אחר זה.
ב1974 הקימה הלהקה את Swan Song, חברת התקליטים הפרטית שלה שבמסגרתה החתימה אמנים נוספים.
האלבום הראשון אשר יצא במסגרת הלייבל היה אלבומם הכפול Physical Graffiti שיצא בפברואר 1975. האלבום הגיע לראש המצעדים באנגליה ובארה"ב.
באותה שנה נפצעו פלאנט ואשתו בתאונת דרכים קשה ונמנע ממנו לצאת לסיבוב הופעות. את הזמן הזה העביר פלאנט בהחלמה ובהמשך גם באולפן בהקלטת אלבומם השביעי, Presence, שיצאה ב1976.
באוקטובר אותה שנה יצא הפסקול לסרט ההופעה החיה שצילמו הלהקה ב-1973 במדיסון סקוור ונקרא The Song Remains The Same.

הלהקה חזרה להופיע ב-1977 כשבמהלך סיבוב ההופעות נפטר בנו בן ה-5 של פלאנט מזיהום בבטן.
בעקבות המקרה המצער הלהקה הפסיקה להופיע וחזרה להקלטות ב באולפני "פולאר" של להקת אבבא בסטוקהולם, שבדיה. ההקלטות הללו הניבו את האלבום In Through the Out Door, אלבומם השמיני שיצא בשנת 1979.
ב25 בספטמבר 1980 נמצא מתופף הלהקה, ג'ון בונהם, מת במיטתו כנראה לאחר ששתה יותר מדי ונחנק מהקיא של עצמו. הלהקה הודיעה שלא תוכל להתקיים בלי המתופף האגדי שלה והכריזה על פירוקה ב4 בדצמבר 1980.
חברי הלהקה הנותרים פצחו בקריירות סולו ובבשנת- 1982 חברי לד זפלין הנותרים הוציאו אלבום אוסף של קטעים מהקלטות שונות במהלך הקריירה, שלא זכו להגיע לאלבומים. לאלבום קראו CODA.
לד זפלין התאחדו עד עתה לשתי הופעות בלבד בעקבות בקשות המעריצים. הראשונה התקיימה במסגרת קונצרט ה- Live Aid ביולי 1985. השנייה התקיימה במסגרת קונצרט 40 שנה לחברת התקליטים אטלנטיק בשנת 1988. בהופעה הזאת החליף את בונהם המנוח בנו, ג'ייסון שימלא את מקומו של אביו גם במופע האיחוד החדש ב-10 בדצמבר 2007.

בנובמבר 2007 חוזרת לד זפלין למרכז במת המוזיקה העולמית עם מופע האיחוד הראשון מאז 1988; עם הוצאתו לאור של האוסף הכפול החדשMOTHERSHIP ?שנערך בשיתוף חברי הלהקה ועם ההוצאה לאור של המהדורה המלאה של THE SONG REMAINS THE SAME עם עריכת סאונד משופרת בפיקוח חברי הלהקה ועם שישה שירים שלא נכללו בגרסה המקורית מ 1976