חוק איסור העישון: כשר או מסריח?

עישון הוא ללא ספק הרגל רע. הוא גורם לסרטן, להתקפי לב ולמחלות נשימה. הוא מסריח, יקר וגורם להזדקנות עור הפנים. זכותם של אנשים, שבוחרים לא לעשן, לחיות את חייהם מבלי להחנק מעשן סיגריות. אבל עישון הוא עדיין חוקי במדינת ישראל, וככזה יש לאפשר למי שבוחר לעשן לעשות זאת שלא במחתרת.

הישר מהעיר ניו יורק, שהביאה לנו בעבר את חוקי היובש המטופשים, הגיעו ללבנט חוקים חדשים המחמירים את האכיפה על המעשנים במקומות בבעלות פרטית כמו בתי קפה, ברים ומסעדות. בשם הדמוקרטיה וההגנה על הציבור, פוגעים החוקים בחירותם של כרבע מאזרחי ישראל, המבקשים לבצע פרקטיקה חוקית לחלוטין, גם אם היא מסריחה.

האיסור על עישון במוסדות ציבוריים ובמקומות עבודה הוא לגיטימי ומבורך, מאחר ולציבור הלא מעשנים אין ברירה אלא להגיע למקומות אלה. לעומת זאת, האיסור על עישון במסעדות ובתי קפה מאפשר ללא מעשנים להתפנק ולבלות בהנאה על חשבון ציבור המעשנים בכל מקום, ומבלי להשאיר להם אלטרנטיבה ראויה. בעולמנו הקפיטליסטי, היה נכון לאפשר למקומות הבילוי לבחור בעצמם אם לאפשר עישון או לא, ולתת לציבור הישראלי, החדור ערכי דמוקרטיה, להצביע ברגלים.

אבל לא כך היא. הלוחמים המיליטנטיים נגד עישון רוצים להרעיל את עצמם רק באלכוהול ובאוכל עתיר כולסטרול בברים ובמסעדות, מבלי לסבול מעשן סיגריות. למעשנים, לעומת זאת, לא ניתנת הפריבילגיה להרעיל את עצמם ברעל שהם מעדיפים, אפילו לא בחלק ממקומות הבילוי שיבחרו להתיר זאת.

אבל יותר מהחוק עצמו, מקוממת צביעותם של הלוחמים בחירוף נפש למענו. "עישון פסיבי" הוא, ככל הנראה, אחד המושגים הזוכים להערכת היתר הרבה ביותר בימינו. כאילו מיגור הפגע יטהר את האוויר המזוהם שאנחנו נושמים, וינקה את עולמנו מגורמים מסרטנים.

מנכ"ל משרד הבריאות אמר היום בראיון לקול ישראל, כי החוק לקח בחשבון את "בריאות הציבור מול נוחיות המעשנים", וביקש להתנצל על הדמגוגיה. אני לא סולח. לא למי שאחראי על בריאות הציבור, ויודע שהעישון הוא טיפה בים של זוהמה. נראה שקל יותר להילחם במעשנים מאשר במפעלים מזהמים, שמרעילים את העובדים בהם ואת האוויר והמים של כולנו. קל יותר למנוע עישון באגרסיביות מאשר לקדם שימוש בכלי רכב פרטיים ואוטובוסים ידידותיים לסביבה, או להילחם ביצרנים המאכילים אותנו בחומרים משמינים ומסרטנים.

יש להגביל את העישון, ולאפשר ללא מעשנים להימנע ממנו. אך כל עוד העישון חוקי, יש לאפשר למי שבוחר לעשן לעשות זאת גם כשהוא יוצא לבלות. ניתן היה לבחור בחקיקה מתונה יותר שתשאיר פתח לבעלי מקומות הבילוי להתיר עישון, ולהילחם בעישון בדרכים של הסברה וחינוך ולא באיסור אגרסיבי ולא דמוקרטי.

אין לי שום דבר נגד מעשנים. באמת. אם אתם רוצים להרוג את עצמכם אט אט, ולהסריח אימים תוך כדי, קבלו את ברכת הדרך והפניה לבבית למחלקה האונקולוגית הקרובה. רק עשו טובה, תתרחקו ממני. אל תעשנו לידי, אל תנשפו עלי, הזיזו את מקל הניקוטין שלכם מהפנים שלי, ושאו ברכה. את החיים שלי אני אוהבת כמו שהם, נטולי סרטן.

ההחמרה באיסור על עישון במקומות ציבוריים נראית לכם ודאי טרחנית, אולי מאוסה, יש שיאמרו מוגזמת. אכן, קנס של 1,290 שקל בגין הנחת מאפרה על שולחן בית קפה זה סכום לא מבוטל. אבל למה שתהיה שם מאפרה? הרי אסור לעשן במקום ציבורי. או שאולי בבית הקפה שלכם אסור לעשן בתיאוריה אבל מותר בפועל? אתם מכירים את זה בדיוק כמוני – למלצרית לא נעים לסרב לבחור בשולחן ליד, לכם לא נעים להרוס את הפסקת הצהרים שלו, והנה, הסיגריה מוצתת. מין הסכמה שבשתיקה שעולה לכולנו בבריאות.

האיסור על עישון במקומות ציבוריים היה קיים גם קודם, אבל הרבה מאוד אנשים צפצפו עליו. שוב התברר שבישראל, כמו תמיד, לאף אחד לא אכפת מהחוק. הבנתי את זה לפני שנה, כשהחלטתי להתלונן על בית קפה שהיה בקניון סמוך לביתי. בכל פעם שהייתי מגיעה למכון הכושר שלי עברתי בתוך ענן של עשן סיגריות שהפיקו יושבי בית הקפה. נכון, היה שם שלט שאסר על העישון. נכון, היה שם גם חלל סגור שבו העישון היה מותר. אבל לאף אחד זה לא הזיז. המעשנים המשיכו לעשן עצמם לדעת ואני המשכתי לחטוף את העשן בפרצוף בכל פעם שנכנסתי למכון.

החלטתי לגשת להנהלת הקניון, שם הסבירו לי בקיצור נמרץ – אין לנו מה לעשות. מזכירת המנכ"ל אמרה לי – ניסינו, באמת שניסינו, אבל לבעלי בית הקפה לא אכפת. אם את ממש רוצה, היא אמרה לי, את יכולה להתקשר למוקד של העירייה, ואולי הם ישלחו פקחים. כן, בוודאי, אלא מה. זה בדיוק מה שאני אוהבת לעשות בשעות הפנאי שלי, בדרך למכון הכושר – להתקשר למוקד של העירייה ולהתחנן שישלחו פקחים. האם המעשנים עדיין יישבו בבית הקפה כשהפקחים יגיעו? רוב הסיכויים שלא.

אז ויתרתי. ידעתי שהחוק לצדי, אבל לא היה לי שום כוח בידיים. אף אחד לא התרגש מ-630 שקל. 5,000 שקל הם כבר סכום משמעותי יותר, פדיון יומי במקרה של בתי עסק רבים, וזה איום לא מבוטל על המקומות האלה. אולי הכסף ישכנע אתכם סוף סוף לא לעשן במקומות אסורים, ואת בעלי העסקים לכבד את החוק ולמנוע עישון בשטחם.

אודה ולא אבוש – אני מקווה מאוד שתיבהלו מהאיסור המשודרג. אני מקווה שתתחילו להתחשב באנשים שיושבים סביבכם, ואם הם לא מעניינים אתכם, אז לפחות שלא תעברו על החוק. ידעתם שפעם היה מותר לעשן באוטובוסים? היום זה נראה בלתי נתפס. כולי תקווה שעוד כמה שנים היכולת לשבת בבית קפה או במסעדה ולנשום אוויר נקי תהיה מובנת מאליה. זה תלוי גם בכם.