מי הבוס?

רגע לפני היול"ב קאפ, וגם דן שמיר יודה שלמרות חודשיים של אימונים הפועל ירושלים עדיין לא מוכנה. טרם אותר המנהיג על המגרש, הזרים לא מתחברים, ההתקפה תקועה ובעיית ריבאונד ההגנה, המחלה הכרונית של תחילת העונה שעברה, שוב איתנו.

אלא שהתבוסה ברעננה לבני השרון חשפה בעיקר מצוקת אנרגיות מצידם של שחקני ירושלים, מדאיג משהו כשזה מופיע כבר במחזור השני. כל עוד הלחץ הנהדר על טפירו עשה את העבודה, טיילו האדומים בחדווה ליתרון גדול, תוך ניצול מקסימלי של נשק צבירת הנקודות במינימום זמן שנקרא שרון ששון. כשקצב המשחק נרגע, הסתבר שטימי באוורס רדום, ג'יימי ארנולד בחוץ בבעיית עבירות, סיסה של בני השרון בעיצומו של קאמבק אישי על הסל האדום, ומרכוס סלוטר נזרק לפרקט כבר אחרי 7 דקות כדי לנסות ולשנות משהו. אלא שביום הפוך כל כך של דרור חג'ג' וגיא פניני, אין אפילו מה לחשוב על מהפך.

דן שמיר נשאל לפני המשחק אם הוא מתגעגע למאיר טפירו. הקפטן האדום לשעבר לא היה כוס התה של המאמן הקפדן, אבל סיפק לו לא מעט אחריות ומנהיגות – חומר שהיה חסר כל כך לירושלים של אתמול. שמיר, שהעדיף להפקיד את המפתחות העונה בידיו של רכז אמריקאי בן 22, ראה את בליילוק האתלטי רוצה, מנסה ומשתדל, אבל זה לא ממש יוצא. בינתיים. מצד שני, אולי העובדה ששמיר איפשר סוף סוף לזרים שלו להתרוצץ על הפרקט ללא הגבלה תהפוך את ההפסד הזה למשתלם. לפחות הם לא יוכלו לתלות אותו בדקות המשחק שנתן להם המאמן.

אז טפירו עזב את מלחה, וזה סופי, אבל אל לה לבני השרון לצפות ממנו לשמש כמושיע שלה, והפתיחה מול ירושלים הראתה למה. זו לא מוטיבציית היתר של הקפטן מול האקסית, שהובילה אותו לשלוש החטאות ושלושה איבודים בארבע הדקות הראשונות, כמו התחושה שאין מישהו אחר שיבוא מרצונו וייקח על עצמו קצת מהעומס. חוץ אולי מארז כץ, כבר לא שחקן חמישייה אצל אפי בירנבוים.

בני השרון ניצחה בתוצאה מרשימה, אבל נראית דומה מדי לקבוצה שסיימה את העונה האחרונה האחרונה מאשר לזו שפתחה אותה. אנדודי איבי קטף 16 ריבאונדים בלי שבכלל נרגיש, אבל עד להודעה חדשה אין להתייחס אליו כאל פקטור התקפי – במיוחד כשבבני השרון עצמה לא עושים את זה. עוסמאן סיסה, הצלילה של העונה שעברה, נראה הפעם אקטיבי וחד בהתקפה, ויחד עם ג'ייסון וויליאמס, שמצליח להתאים את עצמו לכל מצב, לבני השרון יש קו קדמי סביר, אבל לא כזה שאפשר להסתמך עליו.

לכן, הברומטר של אפי בירנבוים יהיה חייב לבוא מהקו האחורי. קוקי בלצ'ר, את זה כבר הבנו, נותן 4 משחקים גדולים בעונה (בדרך כלל שניים מהם מול נהריה). ארז כץ סולידי ויציב, אבל מספק את אותה סחורה כבר עשר שנים, וגם טפירו יתאושש כהרגלו מפתיחת עונה בינונית. הערך המוסף, אם כך, חייב להיות ניצן חנוכי, שהמקום בחמישייה מאפשר לו לבצע את השידרוג. אם זה לא יקרה, הניצחון הראשון על ירושלים עלול להיות גם האחרון. כמו בעונה שעברה.

שבוע אחרי התבוסה הקלילה לחולון, והבשורה שהביאה עימה גליל עליון ליד אליהו היתה הכללת רון סבג בחמישייה. הרכז האנרגטי של קבוצת הנוער, שהוקפץ השבוע לקבוצת הבוגרים בגלל מצוקת הגארדים, נבחר לשמש כשפן הניסוי בקרב חסר הסיכוי מול האלופה. בתום שלוש דקות הוא ירד לספסל - הגליל נכנעה.

לא ברור מה מנסים לעשות העונה בצפון ואם מישהו אפילו הגדיר שם מטרה, אבל לפחות כרגע נראה פרויקט הקיץ של עמית גל ואלי קנטי בכיוון ברור של התרסקות. עם שני זרים פעילים (קיוואן ג'ונסון יוחלף, וזה הרי רק עניין של זמן), דורון שפר כעוד יועץ על הספסל ובלגאן מוחלט על המגרש, אין זה פלא שמכבי תל אביב ערכה אימון קליעות על חצי מגרש ריק בדרך ל-38 נקודות ברבע הראשון. אחר כך הגיע שלב ההנחות – בכל זאת האקסית של קטש, לא נעים.

אחרי המקום השלישי של העונה שעברה, שהושג בעיקר בגלל שהצליחו לשים יד על שלישיית זרים ברמה גבוהה יותר מיריבותיה, בגליל חייבים לזרז את שלב קבלת ההחלטות כי ההחרפה בחרפה מחכה מעבר לפינה: היול"ב קאפ יוצא לדרך, וכבר בשבוע הבא מצפה להם משחק ליגה אותו הם כבר לא יוכלו לתרץ בחצי חיוך כ"משחק הכי קל העונה". כמה חבל שאין כל יום מכבי.

שפר - לא שיחק בהפסד הגליל ביד אליהו בגלל מתיחה במפשעה.

פפי - ריבאונד, אסיסט, עבירה ושתי החטאות לשלוש בארבע דקות, בהפסד אשקלון לגלבוע/עפולה