אחת הטענות הידועות בתחום חקר הנפש היא שפחד הוא רגש טבעי ומולד. מקורו של הפחד העיקרי שלנו הוא באותו אירוע חד פעמי, שבו יפסקו החיים ואז יגיע המוות. לאורך ההיסטוריה האנושית, נעשו ניסיונות רבים להגדיר את הרגע המדויק של המוות ואת מהותו. בעבר, היה זה הרגע בו פסקו הלב או הנשימה מלפעום. בתקופה המודרנית, קיומן של טכניקות החייאה שונות מאפשרות במקרים מסוימים את המשך החיים ולכן כיום האדם מוגדר כמת רק כאשר הפעילות החשמלית של המוח נפסקת בצורה בלתי הפיכה. המוח נתפש כאיבר החשוב ביותר שבלעדיו לא יכול הגוף לתפקד. ההנחה היא שהפסקת הפעילות המוחית מציינת את סיומה של ההכרה וכל תקווה להחזרת החשיבה והאישיות של האדם נעלמת.
אך האם זוהי האמת וחוסר הוכחה מדעית לגבי קיומה של ההכרה, מצביעה על כך שחייו של אדם, מגוונים ככל שיהיו, הסתיימו בנקודת זמן ספציפית? המדע לא יכול לענות על שאלה זו באופן מוחלט.
נתראה בעולם הבא
כמעט בכל התרבויות, עוד משחר ההיסטוריה ועד היום, מקובל להתייחס למוות כתופעה שהיא מעבר לניסיון היומיומי. בשל כך, התפתחו אמונות רבות שהצביעו על המוות כשלב, חוליית קישור בין החיים הנוכחיים לחיי "העולם הבא". אמונות שכאלה, משרתות מטרה מהותית - לעזור לאדם להתמודד עם המציאות כאשר הוא נתקל במוות.
למשל, בקרב הדתות שהתפתחו בהודו, בולטת האמונה כי ישנה מעגליות מסוימת: האדם נולד, גופו בשלב מסוים נכחד, אך הווייתו נשארת וזוכה להיוולד מחדש בגוף פיזי אחר. אפילו אם ישתחרר האדם ממעגליות זו, הוא לא יכחד וצפויה לו נצחיות. דתות אחרות מציעות המשכיות שלאחר המוות בצורת תיאוריות מפותחות על חיי גן עדן וגיהנום. למעשה, כל מסורת דתית יודעת להציג עדויות לכאורה על קיומם של חיים לאחר המוות. עדויות אלו מעולם לא הפכו מוכחות מבחינה מדעית, אך הדבר לא גרם להפרכתן בעיני המאמינים שהעמידו את הקיום של חיי העולם הבא מחוץ לעדשת המדע.
באשר תהיה תפישתנו לגבי המוות: כיליון מוחלט או המשכיות הנשמה, הרי שזהו רגע בלתי נמנע אליו יגיע לא רק כל אדם, אלא כל יצור חי. מתוך התבוננות בטבע, נראה כי הרצון להתמודד ולהתגונן מפני המוות, הביא את בעלי החיים ואפילו את הצמחים, לפתח תכונות שמטרתן למנוע את כיליונם (קוצים, רעלים, ועוד). מהו מקורה של ההתגוננות הטבעית הזו, במיוחד לאור העובדה כי סופם של חיים אלו הוא בלתי נמנע?
נראה כי גם התשובה לכך, נמצאת מעבר ליכולת ההבנה או המחקר המדעי. לעומת זאת, מקורן של תורות רוחניות רבות, נשען בראש ובראשונה על פענוח חידת מותו של האדם. יותר מכך, במהלך המאה העשרים, הופיעו מורים רוחניים שטענו כי פתרו את חידת המוות ולמעשה אין הם פוחדים מפניו או מתוצאותיו.
מורים רוחניים שונים קראו תיגר כלפי הפחד האנושי והסבירו מתוך הבנתם - כל אחד בדרכו הייחודית - כיצד עלינו לחיות את חיינו ביחס למוות ומהי הדרך בה נוכל להפסיק לפחד ממנו. בכתבות הבאות נשמע את התשובות לשאלות שעולות כשמעזים לעסוק בנושא המוות, מפי פרלמנט המורים הרוחנים של וואלה! ניו אייג', שכולל את ג' קרישנמורטי, הדלאי לאמה, אושו, ושרי-אורבינדו.