וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מה קרה ללוטרה?

תמר נהרי

23.9.2001 / 14:59

היונק הימי הנדיר בסכנת הכחדה בארץ וכיום מוערכת האוכלוסיה שלו בכמאה פריטים בלבד; הסיבות להדרדרות בתפוצתו: הרג בידי דייגים, זיהום הנחלים והתייבשותם; ובכל זאת יש נקודת אור

הלוטרה, טורף לילי החי במים מתוקים, היא אחת מחיות הבר הנדירות ביותר בארץ: ההערכות מדברות על כמאה פריטים ששרדו בנחלי הארץ. מדובר ביונק בינוני בגודלו, העשוי להגיע לכדי 1.20 מטר, וניזון מדגים, סרטנים ושאר חיות המזדמנות לסביבת הגידול שלו. למרות שבעשרים השנים האחרונות מצביעים הסקרים על אוכלוסיה יציבה יחסית של הטורף, הרי שמספר הפריטים הנמוך והאיום המתמיד על סביבת הקיום שלהן הופכים את הלוטרה לחיה הנמצאת בסכנת הכחדה חמורה.

עד שנות ה-60 היתה הלוטרה נפוצה, אם כי במספרים לא גבוהים, בכל נחלי הארץ. מאז ניכרה הידרדרות הדרגתית בתפוצתה, עד כדי כך, שככל הנראה נעלמה לחלוטין ממישור החוף, ונותרה בעמק החולה, עמק בית שאן ונחלי הגולן. הגורמים למצבה העגום משוייכים להרג בידי דייגים, שראו בה מתחרה, ובעיקר לזיהום הנחלים ולהתייבשותם.

הערה לקוראים המערערים על נדירותה של הלוטרה: רבים נוטים להתבלבל בינה ובין הנוטריה, מכרסם נפוץ במי נחלי הארץ. הנוטריה היא אמנם יונק בגודל דומה שחי באותם בתי גידול ואפילו שמה מזכיר את הלוטרה, אבל אין לטעות בין השתיים. הנוטריה היא, ככל הנראה, החיה שראיתם בנחל – ולא הלוטרה הנדירה כל כך.

זיהום הקישון: אין ניצולים

זיהום נחלי מישור החוף בהם שכנה הלוטרה בעבר, נחשב לאחת הסיבות המשמעותיות ביותר למצבה הקשה של אוכלוסיות הלוטרה. הקישון, אלכסנדר, נחל התנינים ונחל הירקון, שהיו עד שנות ה-60 בתי גידול קבועים של הלוטרה, הפכו בהדרגה לתעלות ביוב ושפכי תעשיה. הדגים ויתר היצורים שחיו בהם גוועו, ועימם הלוטרה. הרעלות המוניות של דגי הנחלים, אם כתוצאה עקיפה של הזיהום ואם מחומרי הדברה שהגיעו לנחל בשוגג או בכוונה, הטילו בלוטרות כוויות ופגעו בכושר הרבייה שלה. הבצורת סיימה את המלאכה, כשקטעי נחל שלמים יבשו.

נקבת הלוטרה, יונק טריטוריאלי החי בגפו, ממליטה עד שלושה גורים, בדרך כלל באביב. אתר ההמלטה והגידול הוא צמחיית גדות הנחלים. הבצורת גרמה לפגיעה קשה גם בסבך השיחים בהם ממליטות הלוטרות, ובכך חשפה את הגורים לסכנה מפני ציידים או טורפים גדולים. למרות קרומי השחיה שבין אצבעותיה, מסוגלת הלוטרה לעבור עד עשרה ק"מ ביבשה, בדרך כלל במעבר מנחל אחד למישנהו. המעבר הזה טומן בחובו סכנות נוספות, עם צמצום השטחים הפתוחים: רק בשנה האחרונה נמנו בוודאות חמש לוטרות שנדרסו בגלגלי מכוניות, וחמישה פריטים נוספים דווחו אך לא זוהו בוודאות.

גללים במישור החוף

במהלך מאי – יוני 2000 נערך סקר מקיף לבדיקת אוכלוסיית הלוטרות בארץ. תוצאות הסקר הזה היו, בחלקן, מעודדות: נתגלו אוכלוסיות יציבות של לוטרות בעמק החולה וסביב הכנרת, ובעמק בית שאן. גללי לוטרה טריים נמצאו גם בשמורת נחל תנינים, ועקבות לוטרה נראו בגדת נחל אלכסנדר – מה שעשוי להעיד על התאוששותה באיזורים אלה, שעד כה הניחו כי נכחדה מהם.
.
אבל שטח התפוצה המוגבל, והאפשרות כי מדובר בשתי אוכלוסייות נפרדות (סביב הכנרת ובאיזור עמק בית שאן) הנמצאות בנתק זו מזו, מעמיד את הלוטרה בסיכון גבוה מאוד. מדובר באוכלוסיות קטנות מאוד, שספק אם ישתמרו ללא קשר ביניהן לצרכי רביה. לכך מתווספת הסכנה שבהזרמת שפכים ורעלים לנחלים, והבצורת המכרסמת בהם בכל פה.


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully