פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יגאל עמיר הרוצח המסוכן ביותר

      רוצחו של יצחק רבין ביצע את הפשע בשם העבריינות האידיאולוגית. עדיה אמרי אור מזהירה משחרורו בעוד, נגיד, עשר שנים

      בפתח סרט הקמפיין החדש לשחרור יגאל עמיר נראה "פעיל זכויות אדם" מתאר סיטואציה "היפותטית" המבקשת לערוך אנלוגיה "תמימה" ובכך לעורר את הציבור לחשוב. "נניח, שהיה לכם שכן (יצחק רבין)", הוא פונה לצופה במתק שפתיים, "ונניח השכן הזה היה מעביר דרך קבע נשק ותחמושת באופן לא חוקי לערבים (לשוטרים הפלסטינים). האם הייתם קוראים למי שיפעל לנטרולו (יגאל עמיר) 'רוצח'? לא ולא. לא ולא".

      הסרט הופץ באחרונה על ידי קבוצת ימין קיצוני במרחב המקוון ועל פי הדיווחים עתיד לעשות דרכו ל-150 אלף תיבות דואר ברחבי הארץ. לכאורה, מדובר בקריאה "פשוטה" לשחרור רוצח ראש הממשלה רבין. בפועל זהו צעד ראשון מבין רבים שבוודאי כבר תוכננו בקפידה, ומטרתו להכשיר את הקרקע לשחרור הרוצח עמיר, בעוד, נאמר, תשע עד עשר שנים.

      חולם בהקיץ והוזה הזיות הוא האזרח שסבור כי יש ממש בקריאה "ישוחרר עמיר עד פסח הקרוב" (ע"פ הסלוגן הראשי). סביר להניח שגם פעילי הימין איתמר בן-גביר וברוך מרזל אינם מאמינים שהציבור הישראלי יאפשר למהלך חריג שכזה להתרחש בתוך חודשים אחדים. אבל בישראל, כמו בישראל, חשוב לזכר שהציבור מתרגל ומאמץ רעיונות רדיקליים מימין ומשמאל הודות לתהליך הידוע בכינויו, זמן.

      להבדיל אלפי הבדלות, לפני שנים, נחשב עמוס קינן ושותפיו לדרך להקמת "התנועה לשלום – ישראל פלסטין" כתמהונים המבקשים למכור את המדינה לקבוצת ערבים שאינה עם. ואז, ברבות השנים, הבשיל הרעיון והפך לבר קיימא גם בקרב מפלגות הימין המתון שאחת מהן, אף פינתה את התיישבות חבל עזה. ומן הצד השני, כאשר רחבעם (גנדי) זאבי דיבר בשבחי רעיון הטרנספר, החשיב אותו הציבור לגנרל שהיה לתמהוני. ואילו שוב, בחלוף הימים הפך רעיון הטרנספר לרעיון לגיטימי שבחוגים מסוימים ראוי להתגאות בו ואף רצוי להדביק אותו בצורת סטיקר של כתום ושחור על האוטו.

      למרות הרצון העז לזלזל בקבוצה שקוראת היום, לשחרורו מחר, של יגאל עמיר, לא מופרך יהיה להניח שהדבר הוא מניפולציה מתוכננת היטב. כזו שיש לה מקום ודרך ורק הזמן עודו חסר במשוואה שלה. דווקא שיתוף הפעולה של התקשורת והאזרח הפשוט המזועזע היא היא השירות שמעניק הציבור שלא במודע לאותה מטרה וקבוצה בזויה. דווקא בעת כזו, צריכה התקשורת לדווח בלקוניות או להתעלם לחלוטין מהרעיון האווילי הזה לאחר שכבר הושמע. עליה, ועל צרכני המדיה, למנוע בכל אמצעי אפשרי את הפיכתו של הרעיון לבר במה ולגיטמציה, ובוודאי שלא להתפלמס עליו במהדורות החדשות ובאולפני הדיונים.

      יגאל עמיר הוא הרוצח המסוכן ביותר בישראל ולישראל משום שביצע את הרצח בשם העבריינות האידיאולוגית. זו, שלהבדיל מהעבריינות הפלילית, מאפשרת לאזרח לעשות כל העולה על הדעת, בשם התנגדותו למצב הקיים או לשלטון החוק. זו שיש להוקיע בראש חוצות ובפרובוקציה מכוונות על מנת שלא לתת לעשב?ים השוטים להאתגד. לכן, הקונצנזוס בציבור שלא נוהג בעמיר כאסיר שווה בין שווים לא נגרם משום שהוא רצח את הדמוקרטיה, אלא משום שהוא ביצע עבריינות אידיאולוגית. שכן, כל מי שפשע בשם האידיאולוגיה גרידא (מן הימין או מן השמאל) ראוי להיענש בחומרה יתרה.

      למרבה הצער, במדינה דמוקרטית, אין אלא לאפשר לאסיר יגאל עמיר להינשא, להתייחד עם אשתו, לעבר אותה, לערער על החלטות ולהוליד צאצאים כחול אשר על שפת הים. אך כל עוד הדבר אפשרי, על המערכת, במכוון, במודע ובדרך החוק והמשפט, להקשות עליו לבצע כל פעולה שהיא מהסוגים שפורטו מעלה. יגאל עמיר ביקש לקרוא תיגר על שלטון החוק במדינת ישראל וזו – יותר מכל – המורשת שצריך הרצח הזה לדרבן את גלגלי המערכת להנחיל לדורות הבאים.