"מתגעגע למנהיגות אחרת"

"אחד מהזיכרונות הכי חזקים שלי מיצחק, היה היום שבו קיבלנו את ההודעה בטלפון האדום בה נאמר לנו שהפעולה להצלת החייל החטוף נחשון וקסמן נכשלה, וסרן ניר פורז מסיירת מטכ"ל נהרג", מספר ח"כ דני יתום, מי שהיה מזכירו הצבאי ואחד מאנשי סודו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין. "יצחק קיבל את הבשורה המרה הזו בעצב עמוק", ממשיך יתום לתאר, "וזמן קצר לאחר מכן החליט לזמן מסיבת עיתונאים מאוד לא שגרתית. אחרי הכל זה קרה ביום שישי בלילה".

יתום מממשיך לספר שיו"ר העבודה כיום, אהוד ברק, "שהיה הרמטכ"ל באותה העת רצה לעלות ולמסור את תגובתו, אבל יצחק הניח עליו יד גדולה ואמר לו 'שב. אני אחראי, ולכן אני אסביר את הכל'. זו בדיוק דוגמא למנהיג שמצליח לפרוס מטרייה לראשי הכפופים לו ולא לגלגל את האחריות. אני מתגעגע לסוג הזה של מנהיגות", אומר יתום בערגה.

בתשובה לשאלה מה השתנה בימינו, 12 שנים לאחר אותו ערב בכיכר, יתום לא בורח מהמציאות הקשה. "אני חושב שלא השתנה מספיק", הוא כאילו מזכיר לכולנו שוב. "הדור הצעיר לא מכיר את מורשתו ופועלו של יצחק רבין, ויתר על כן – לא מכיר את מה שבאמת ארע באותו הערב בכיכר. מעבר לפעולה החמורה עצמה, באותו הערב הדמוקרטיה הישראלית ספגה כדור בין העיניים". יתום מבהיר שלדעתו, "המערכת הדמוקרטית הישראלית אינה דבר מובן מעליו - אם אנחנו לא נגן עליה בצורה אקטיבית, היא עשויה להתפורר".

מי שהיה ראש המוסד לשעבר, יודע גם כלפי מי להפנות את האצבע המאשימה. לפי יתום, הדרך בה מערכת החינוך מתמודדת עם הנושא, "מטרידה מאוד", הוא מסביר, "צריך להוציא כרטיס אדום לכל אלו שלא הצליחו ולא מצליחים כיום להעביר את מורשתו של רבין".

לדבריו, כתוצאה מאותו "חינוך", סימני השכחה לרצח חלחלו עם השנים, וגרמו לקמפיין כגון זה שפורסם עכשיו למען שחרורו של הרוצח, יגאל עמיר, כמעט לאקט לגיטימי והגיוני. "הימין הסהרורי הוא כבר לא ימין קטן" קובע יתום. "בסקרים האחרונים הוכח שאחוזים גדולים בעם מצדדים או לא מתייחסים כלל לרצח. אותי הדבר הזה מאוד מטריד ומלמד שלא למדנו שום דבר".

בהתייחס לקלטת החקירה של עמיר, שפורסמה זה עתה על ידי משטרת ישראל, אומר יתום ש"נראה בבירור שמאחורי המעשה הזה ניצב מוח שטני, ובכלל לא סהרורי, שתכנן כל מהלך ומהלך". לפי יתום "בשבילם", בהתייחסו לנציגי הימין האמונים על הקמפיין, כמו גם עמיר עצמו, "שלמות הארץ חשובה יותר משלום ומשלמות העם, וסדר העדיפויות שלהם מעוות, מחליא ומסוכן".

ליתום דעה נחרצת בדבר השגת מטרתו ה"רצויה" של עמיר בקשר לתהליך השלום עם הפלסטינים. "התהליך קיבל מכה אנושה ונסוג הרבה שנים אחורה. בזמנו, היינו קרובים להשגת הסכם עם הפלסטינים", הוא מזכיר. "מורשת רבין נושאת עמה את ההבנה שהמלחמות לא יועילו כלל, ויש להגיע להסכם שלום כדי שהדורות הבאים לא יחוו מלחמה שוב", הוא מספר את מה שנראה כאילו טריוויאלי, אולם בימינו לא נתפש כמובן מאליו כלל וכלל.

עם זאת, חשוב ליתום להנציח באותה הנשימה את המורשת הביטחונית של רבין, כמו גם את שלו. "שלא כמו פרס שאמר 'השלום הוא הביטחון', רבין נהג להגיד שמדינת ישראל תגן על עצמה בכוחות עצמה. ועדיין, תקציב החינוך אצלו היה הגדול ביותר – אפילו יותר מתקציב הביטחון", הוא מזכיר.

בתשובה לשאלה התיאורטית, "מה רבין היה אומר או עושה אם היה חי היום?" אמר, כי "אם בכל זאת הוא היה בתפקיד היום, אין לי ספק שהמצב לא היה מדרדר למקום שאליו הגענו", יתום בכל זאת מחליט להשתתף במשחק הניחושים. "לא ברמת השחיתות הציבורית, לא באלימות ובטח שלא בחינוך. בנוסף, אין לי ספק שמערכת היחסים עם הערבים הייתה טובה יותר והיינו נמצאים כיום במצב של שלום", הוא קובע כמעט בנשימה אחת, וכמעט משלים סופית עם השאלה התיאורטית. "הוא בטוח היה מתגייס פעם נוספת כדי להציל את המדינה".