הילדים שנולדו כשרבין נרצח

"מה אתם יודעים על יצחק רבין?", אני שואל את חבורת ילדי כיתה ו' המתגודדים סביבי. עיניהם נדלקות והם יורים תשובות מוכנות כמו עטים על טרף. "להוריו קראו רוזה ונחמיה!", יורים שני ילדים. "הוא נולד בשנת 1922!", יורה ילד אחר. "הוא נרצח על ידי מתנקש יהודי ימני!", שואגים פה-אחד שלושה ילדים אחרים. "הוא גם היה מפקד הפלמ"ח", נזכר אחד הילדים. "מה פתאום! הוא לא היה מפקד הפלמ"ח!", אומר לו חברו. וכך הם ממשיכים ויורים לעברי נתונים שאותם למדו בשבוע האחרון בבית ספרם שבלוד.

שלושה בתי ספר מהעיר לוד הגיעו הבוקר למרכז רבין שבתל אביב לרגל טקס הזיכרון במלאת 12 שנים לרצח רבין. בית הספר "לוי אשכול" היה אמון על הכנת הטקס: קטעי קריאה, מספר שירים, "על הנגב יורד ליל הסתו", יזכור. בסוף הטקס עלתה נכדתו של רבין נועה רוטמן לבמה ואמרה לילדים, שהיא מקווה שבזכותם החברה תהיה טובה ונעימה יותר. הגיל הממוצע של הילדים הוא 12, הם נולדו בדיוק כשרבין נרצח.

בבתי הספר בלוד לומדים יהודים וערבים בצוותא. מנהלת בית הספר "לוי אשכול" מרים דקל מספרת שקשה להסביר לילדים אירוע שקרה לפני שהם בכלל נולדו. "אנחנו מקשרים אותם דרך הרגש: מציגים להם סרטים, תמונות, סיפורים", היא אומרת. "הם יודעים הרבה פרטים על רבין, ואני מקווה שהעברת המידע תהיה אמצעי להטמעת ערכים. רצח רבין הוא סמל שממנו צריך להקיש על ההתנהלות היום-יומית בין הילדים ובין בני האדם".

כשאני שואל את שאדי בן ה-14 איך היחסים שלו עם התלמידים היהודים הוא מעט מופתע. "מצוינים", הוא אומר. "הם חברים טובים שלי". גם חבריו היהודים שמתגודדים סביבנו מופתעים מהשאלה. מדהים לגלות איך הרוצח, שהצליח במו אקדחו להעמיד חומות-ענק בין יהודים ליהודים ובין יהודים לערבים, נכשל במשימתו בכיתה ו'2 בבית הספר הזה.

"למדנו על ערכים של דמוקרטיה, סובלנות וקבלת האחר", אומרים שאדי וחבריו היהודים את הסיסמאות שלמדו בשיעורים. שאדי וחבריו אולי לא יזכרו עוד כמה חודשים אם רבין פיקד על הפלמ"ח או לא, אך דבר אחד בטוח: הם ישבו על אותו ספסל באוטובוס בדרך חזרה ללוד, ידברו על כדורגל, ילמדו ביחד למבחנים אחר הצהריים וימשיכו להיות מופתעים בכל פעם שנשאל אותם איך הם מסתדרים.