מורים, התפטרו!

דרושה מהפכה, אבל מהפכה לא תהיה. ככל שמתארכת השביתה, הולכת ומתגבשת ההכרה: זה לא יקרה גם הפעם. יוסיפו פה, יקצצו שם, יתמקחו על עוד אחוזון, אחר כך ירוצו לספר לחבר'ה על ההישג הגדול. מהפכה לא תהיה. פקידונים מהאוצר מנהלים מו"מ קטנוני מול ציבור שמגרד 5,000 שקל בחודש. תתנו תקבלו, לא תתנו לא תקבלו. והרי אתם לא עובדים מספיק, ויש לכם ארבעה חודשי חופש, ושנת שבתון, וגמולים על מקראמה ובכלל, בארבע אחר הצהרים אתם כבר בבית, מה אתם יודעים על עבודה קשה.

ואין צדיק אחד בממשלה "החברתית" הזו שיעצור לרגע את הריטואל ויגיד את הדבר המתבקש: שכר המורים הוא לא עניין למשא ומתן. לא עניין למאבק בין איגוד מקצועי לבין מעסיקיו. זה עניין אסטרטגי. נושא לקובעי מדיניות. כמו הסכסוך עם הפלסטינים, כמו האיום האירני, כמו מלחמה בתאונות הדרכים.

אל תטעו בפוטנציאל שקיים במערכת השלטונית. מדינת ישראל הוכיחה בעבר שהיא יודעת לזהות צורך קיומי ולתקצב אותו כמתבקש. כשעליית השכר במגזר הפרטי איימה לרוקן את הצבא ממאגר אנושי איכותי, ידעה הממשלה לצ'פר יפה מאוד את אנשי הקבע רק בשביל שיישארו במערכת. מי שיעז לעשות מהלך דומה עם המורים ויקפיץ להם את המשכורת ב-5,000 שקלים נוספים (כן כן, כל דבר מתחת לזה הוא חסר ערך. מהפכה אמרנו) יגלה להפתעתו שהם בכל מקרה יעבדו יותר וישקיעו יותר, גם מבלי שיידרשו לכך פורמלית. הוא יגלה שהחופשות הארוכות שנוצלו עד היום לחיפוש עבודה נוספת והישרדות קיומית יהפכו לזמן למידה והתמקצעות. אדם שמקבל שכר ראוי לא פוזל הצידה, לא מחפש השכם וערב חלופות, אלא מתמקד בעבודה שלו. כמה פשוט.

דרושה מהפכה אבל מהפכה לא תהיה, כי אין מי שיוביל אותה. מערכת החינוך חולה במחלה ממארת כבר שנים ארוכות. "הישגיות מדומה" קוראים למחלה הזו. בחינות בגרות מיושנות, מאובנות, מכתיבות סדר יום כושל, מסיטות את בתי הספר מייעודם האמיתי. תמיר יכלה להיות זו שתציע "ניו דיל". חבילת טיול אחרת במקום ארבע יחידות אנגלית, חמש יחידות מתמטיקה ושלושה מחנות השמדה.

היא יכלה לבצע ניעור אמיתי, פילוסופי, ולהשתמש בסוגיית השכר כמנוף להבראת המערכת, כבסיס להזרמת דם חדש ואיכותי יותר, אבל אין לה את האומץ והכוח לעשות את זה. היא מעדיפה להיות הצלע האמהית של נערי האוצר במקום לשלוח אותם לחופשה מרוכזת, אולי לאיזה השתלמות ראויה בגזרי נייר, ולנהל את העסק במקומם. ואם תמיר, מוח אקדמאי משכמו ומעלה, לא מובילה את המהפכה הרעיונית הגדולה, אז מי כן? עצוב.

בימים האחרונים אני מהרהר ביום שאחרי. לולא הייתי בעצמי פחדן עלוב שמרוכז בהישרדותו הכלכלית הייתי מציע למורים לעשות את המעשה המתבקש וללכת הביתה. כי מה שלא יעשה מאבק סוציאליסטי, חברתי, יעשה אולי מאבק שמתקיים במגרש הקפיטליסטי. היצע וביקוש, חברים. כמה מאות בתי ספר תיכוניים עם מחסור חמור במורים, יקפיצו את השכר לרמות שרן ארז אפילו לא מעז לחלום עליהן. מול אטימות שלטונית וציבורית שכזו, אולי הגיע הזמן לחשוב על דרך אחרת.