"אני חושב שהמיסטיקנים הם חוד החנית של הדחף האבולוציוני החבוי," כותב קן וילבר בספרו קיצור תולדות הכל. "אני חושב שהם החזית המובילה של הדחף להתעלות מעל לעצמי, השואף תמיד להתקדם הלאה...הם מגלמים את הדחף של הקוסמוס לעבר עומק גדול יותר ולעבר התפשטות התודעה... הם רוכבים על קצה של קרן אור הדוהרת לקראת מפגש עם אלוהים".
איך יראה חוד החנית של הרוחניות במאה ה-21? בתקופה זו, שבה האתגרים הולכים וגוברים, נראה שהזמן עצמו מאיץ את מהלכו. יש האומרים שקצב השינוי מהיר מתמיד. אלה הניצבים בחזית המובילה, מתקשים יותר ויותר להחזיק בתבניות וברעיונות ישנים. קיצו של עידן ותחילתו של עידן חדש מאלצים אותנו, פשוטו כמשמעו, למצוא נתיב חדש לכוון את עצמנו לחווית החיים באופן פילוסופי ורוחני.
ההקשר של הנתיב הרוחני בזמננו שונה משהיה אי פעם, כי בימים אלה כמעט בלתי אפשרי שאדם שליבו ושכלו החלו להתעורר, יוכל להתעלם מהמציאות של עולמנו הסוער, מציאות מלהיבה ומבעיתה בעת ובעונה אחת. השאלה היא מה נעשה כעת כשתנאי החיים המשתנים מאלצים אותנו למצוא דרך חדשה. לאן נפנה ולמי נפנה?
רק לאחרונה, בתחילתו של העידן הפוסט-מודרני, החלו רבים מאיתנו לחפש תמיכה רוחנית מעבר למסורות הדתיות שלנו. התחלנו לעשות זאת, מכיוון שנדמה שהמסורות אינן מסוגלות עוד לענות על צרכיו של הלך הרוח המשכיל והפלורליסטי שלנו. כתוצרים של תקופתנו ותרבותנו, ידענו יותר מידי מכדי להמשיך בדרך הישנה. וכך יצאו כמה פורצי דרך נועזים למצוא את התשובה שלא יכלו למצוא בבית - וגילו את ההארה. הם מצאו אותה במזרח והביאו אותה הביתה כדי שכל השאר יוכלו להשתתף במשתה הנהדר של תבונה משחררת ותודעה גבוהה יותר מעבר לאגו.
וגר מזרח עם מערב
אבל אז מעדנו, מכיוון שהתברר לנו שהמאסטרים מהמזרח, למרות הידע הנרחב שלהם על מצבי תודעה גבוהים יותר, היו מקובעים בעולם עתיק בהרבה מזה שניסינו להימלט ממנו. בשל כך, הייתה יכולתם לסייע לנו מוגבלת וכאשר גילינו זאת - דחינו אותם.
הבנו שלמרות הידע שלהם על מצבי תודעה גבוהים יותר, הם לא הכירו את עצמם באמת. עם הזמן, הגענו למסקנה ההגיונית שאנו יודעים יותר מהם. המשכנו הלאה וסללנו באומץ נתיב חדש המשלב את המזרח עם המערב. שרטטנו מפה חדשה ושלמה יותר של שדה ההתפתחות האנושית, החל מהשלבים הראשונים של ההתפתחות הפסיכולוגית ועד הפסגות הנישאות ביותר של תודעה גבוהה. אבולוציה אכן התרחשה והיסטוריה נעשתה. אך אבולוציה לעולם אינה פשוטה כל כך. כדי לנוע קדימה, היינו חייבים לקרוא תיגר על העמדה, על הכוח ועל הסמכות שהיו חלק בלתי נפרד מתפישת העולם בה החזיקו המאסטרים.
אנחנו, בחזית המובילה, היינו חייבים לעשות זאת, כי גילינו שלמרות שייתכן שהפרספקטיבה שלנו אינה גבוהה כמו זו של המאסטרים, היא הייתה בהחלט רחבה יותר. הייתה לנו תמונה גדולה יותר, השקפה מקיפה יותר ופרספקטיבה כוללת יותר, שללא ספק חבקה טווח גדול בהרבה של החוויה האנושית. אנו ידענו זאת. אך אין ארוחות חינם והיה עלינו לשלם עבור התחכום שלנו.
הפכנו למומחים בזכות עצמנו. המאסטרים מהמזרח הוחלפו במורים מהמערב, אך כמערביים משכילים, ילדי העידן הפוסט מודרני, ייתכן שההארה שלנו נפגמה בשל רוחבה של השקפתנו. ייתכן שהפרספקטיבה שלנו הפכה כה כוללנית עד שבלי לדעת נטרלנו את כוח הטרנספורמציה העצום של הדבר אליו נמשכנו מלכתחילה ההארה עצמה. מדוע? משום שאמת ההארה, המהממת תמיד והמאתגרת לאין-שיעור, היא ההכרה המדהימה ומחסלת-האגו שהאחד חייב להחליף את הרבים. כך שאנו נתונים בבעיה: כיצד נשמור על רוחבה של השקפתנו מבלי להקריב את הפשטות הרדיקלית של השכל המואר? כיצד נתעלה מעל לאגו ובו זמנית נחבוק בלב שלם את מורכבותו של עולמנו הלא יציב?
מעבר לשכל
יתכן שיהיה עלינו להרפות באופן עמוק יותר. כדי להמשיך ולנוע קדימה, עלינו לוותר על היצמדותנו לרוחבה של הפרספקטיבה שלנו, שאותה השגנו במאמץ רב. כדי לקדם את האבולוציה שלנו, יתכן שניאלץ לבצע קפיצה שרק מאסטרים מבצעים. אך במקרה שלנו, כדי לבצע את הקפיצה הזו, עלינו להיות נכונים ללכת לא רק מעבר לאגו, אלא גם מעבר לשכל היודע ולתפישת העולם הכוללנית שהפכה ל"פרדיגמה החדשה" שאנו מוקירים. עבור אלה העומדים בחזית המובילה, הדרך אל העתיד חייבת לקחת אותנו מעבר לנקודה אליה הגענו - משמעותית ככל שתהיה. משמעות הדבר היא שהפרספקטיבה שלנו חייבת להחליף הילוך, כביכול, כדי שנוכל לראות את הרבים מבעד לעיניו של האחד.
חזון זה, שאין לצמצמו ושאי אפשר לתפוס אותו בשכל, הוקרב ללא יודעין כאשר הפרספקטיבה הרחבה שלנו נעשתה חשובה לנו יותר מגובהו של ההישג הרוחני שלנו. התחלנו לראות את האחד מבעד לעיניהם של הרבים, מבלי לדעת זאת. זו הייתה התוצאה הבלתי נמנעת של דחיית המאסטרים, למרות שדחייה זו הייתה צעד נחוץ והכרחי בתנועתנו האמיצה קדימה לעבר הבנה מקיפה יותר של החוויה האנושית.
אם כך, בשעה זו, כאשר אנו זקוקים להתעוררות בדחיפות גדולה יותר מאשר אי פעם, האם יבצעו רבים יותר מאיתנו את הקפיצה שכל המאסטרים האמיתיים היו חייבים לבצע - מן הרבים אל האחד? אל לנו לשכוח שהעמדה המוארת, מושבו של המאסטר האמיתי, היא "החזית המובילה של הדחף להתעלות מעבר לעצמי השואף להתקדם מעבר למה שהתרחש קודם..." ואת הדחף הזה להתעלות מעבר לעצמי, יש לשחרר בקרב יותר ויותר אנשים כדי שתודעתנו הקולקטיבית תתחיל לחוש במשיכתה העדינה של קריאה גבוהה ועמוקה יותר. אני חושב שבכך תלויה גאולתנו.
(מתוך גליון 23 של ?What Is Enlightenment, שנושאו המרכזי היה "האם יכול אלוהים להסתדר עם המאה ה-21?")