שביתת ארגון המורים נמשכת כבר יותר משבוע, ולפי שעה לא נראה פיתרון למחלוקות בין הארגון לבין משרדי הממשלה. ביום שני הפגינו אלפי מורים בתל אביב נגד הרפורמה שמקדם משרד החינוך. עמדותיהם של המורים השובתים מושמעות בכלי התקשורת מדי יום, אם על ידי חברי ארגון המורים עצמם ואם על ידי גורמים חיצוניים שתומכים בהם.
מי שקולם כמעט ולא נשמע הם המורים החברים בהסתדרות המורים, שגיבשה יחד עם משרד החינוך את תכנית הרפורמה "אופק חדש". המורים הללו, שמספרם גדול בהרבה ממספר המורים השובתים, אינם יכולים להתראיין מדי בוקר לתחנות הרדיו: בשעות האזנת השיא הם נמצאים בכיתות, ממשיכים לעבוד וללמד. בבתי הספר התיכוניים אמנם שובתים, אבל מערכת החינוך היסודית מתפקדת כרגיל, והולכת לקראת רפורמה משמעותית שתשנה את פניה.
המורה
"לדעתי הרפורמה טובה למורים וטובה גם למערכת", אומרת ריקי זאבי, מורה מבית הספר אופק ברמלה. זאבי מלמדת מזה 26 שנים, וכיום היא משמשת כמחנכת ורכזת. הרפורמה עליה סיכמו נציגי המורים והממשלה, מסבירה זאבי, משפרת את תנאי השכר של מורים רבים, ומאפשרת להם לשפר את עבודתם מול התלמידים.
"לדעתי, חשוב שהמורים יהיו יותר שעות בבית הספר. מורה שיש לו משרה מלאה מחויב יותר לבית הספר ויכול להשקיע יותר בתלמידים. חשוב שהמורה יהיה בבית הספר לא רק בשעות הפרונטאליות שבהן הוא עומד מול הכיתה ומעביר שיעור".
הרפורמה כוללת יותר 'שעות יחידניות', שבמהלכן המורים עובדים עם קבוצות קטנות של תלמידים. לדברי זאבי, לשעות היחידניות יש יתרונות רבים: "הן מאפשרות לנו לסייע באופן ממוקד לתלמידים שמתקשים, או לחלופין, לעבוד ברמה יותר מתקדמת עם תלמידים טובים, שלפעמים נוטים לשכוח אותם בגלל העומס בכיתות. בנוסף, השעות היחידניות מקטינות את הלחץ בכיתות, כי בפועל, כשאני לוקחת איתי שישה תלמידים לעבודה ממוקדת, יש פחות תלמידים בכיתה".
"הרפורמה נהדרת עבור המורים המתחילים, כי היא מקפיצה להם את השכר. היא טובה גם למורים שנמצאים במערכת 15 שנה. הבעיה העיקרית היא עם המורים הוותיקים, שיכול להיות שיצטרכו ללמד יותר שעות פרונטאליות אני לא בטוחה שזה רעיון טוב. למיטב הבנתי, עוד אין סיכום סופי בנושא הזה".
ומה באשר למורים שמתנגדים לרפורמה? זאבי אומרת ש"שינוי תמיד מעורר התנגדות מסוימת". מעבר לכך, היא מציינת, בשביל המורים בבתי הספר התיכוניים, הדרישה ללמד 36 שעות בשבוע היא משמעותית מאוד. מורה בבית ספר יסודי מלמד כיום 30 שעות בשבוע, ובמסגרת הרפורמה, ילמד עוד שש שעות. משרה מלאה של מורה בתיכון, לעומת זאת, היא רק 24 שעות בשבוע וגם זה, רק בחלק מהשנה (בתקופת הבגרויות מורים רבים מלמדים רק במסגרת "ימים מרוכזים").
זאבי תומכת ברפורמה ומתנגדת לשביתה, אך יחד עם זאת, היא מודה שלא מדובר בתכנית מושלמת. "אני אופטימית, נוטה לראות את הצדדים הטובים. זה עניין של אופי. נכון, הייתי שמחה אם היו הולכים לקראתנו יותר בתחום השכר, אבל לדעתי צריך לתת לרפורמה הזדמנות ולראות איך זה מתקדם".
המנהלת
הסתדרות המורים מייצגת בעיקר את המורים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, אך יש בה גם חברים ממערכת החינוך העל-יסודית. רות קופינסקי מנהלת את בית הספר התיכון רמלה-לוד, ומאמינה שצריך לתת הזדמנות לרפורמה.
"הצעד המשמעותי ביותר שהרפורמה כוללת הוא שינוי מבנה העבודה של המורים", היא אומרת. "מבנה העבודה החדש כולל שעות הוראה בכיתות, שעות של עבודה פרטנית עם תלמידים, ושעות עבודה אחרות שהן חלק מתפקידו של מורה בדיקת מבחנים ועבודות, השתתפות בישיבות, שעות קבלה ועניינים נוספים. במצב שקיים היום, המורים עושים את כל הדברים האלה בבית, ולא מקבלים עליהם שכר. מבנה העבודה החדש ידרוש מהם לשהות יותר שעות בבית הספר ולעמוד לרשות המערכת לאורך כל יום העבודה, והם יזכו לתגמול הולם הרפורמה משפרת את שכרם של המורים ב-26% עד 40%".
קופינסקי מקווה שהשיפור בשכרם של המורים המתחילים ימשוך למערכת החינוך כוח אדם צעיר ואיכותי. "מורה מתחיל במדינת ישראל מרוויח כיום פחות מ-3,000 שקלים ונדרש להשלמת הכנסה. זה מביש. במסגרת הרפורמה, השכר של המורים המתחילים מוכפל, וזה צעד חשוב לחיזוק המערכת".
האם הרפורמה באמת תיושם? מבחינת קופינסקי, זו השאלה המרכזית שעומדת על הפרק. הכדור נמצא בידיה של המדינה. "התכנון הוא שכל המורים ישהו במשך 36 שעות בשבוע בבית הספר, כלומר משמונה בבוקר עד שלוש וחצי אחר הצהריים, חמישה ימים בשבוע. שהות ארוכה כל כך בבית הספר מחייבת התאמה של התנאים הפיסיים לעבודת המורה, דהיינו הקצאת פינת עבודה אישית לכל מורה בה הוא יוכל לקבל תלמידים והורים לשיחה וכיוצא בזה. להסכם של הסתדרות המורים והאוצר יש שני צדדים. המדינה התחייבה להשקיע בין חמישה לשישה מיליארד שקלים ברפורמה, כולל שיפור התשתית הפיסית בבתי הספר בישראל. אם האוצר לא יעמוד בהתחייבויות הללו, הרפורמה תיכשל. המדינה דורשת מהמורים לעבוד יותר ולהשקיע יותר, אבל היא חייבת למלא את החלק שלה בהסכם, אחרת אי אפשר יהיה להתקדם".
בתור מנהלת, קופינסקי מודעת לא רק ליתרונות של "אופק חדש", אלא גם למה שחסר בתכנית. לדבריה, הרפורמה בתחום השכר אמנם חשובה, אבל היא אינה פוטרת את הצדדים מן החובה לגבש גם רפורמה פדגוגית מקיפה: לשנות את המתכונת של בחינות הבגרות, לצמצם את מספר התלמידים בכיתה, להקטין את העומס בכמות חומרי הלימוד, להתאם את תכניות הלימוד להקצאות השבועיות של המורים, להכניס למערכת אסטרטגיות הוראה חדשות וזו רק רשימה חלקית מבין הרעיונות שהיא מציינת.
"הדברים עליהם הוחלט עד כה הם תחילתו של תהליך", היא מסכמת. "חשוב שיהיה מעקב אחרי היישום של הרפורמה, בעיקר מצדה של המדינה. כמו כן, הרפורמה בבתי הספר התיכוניים מחייבת התאמה לאופייה המיוחד של החטיבה העליונה. בנושא זה עדיין אין הסכמה בין המורים לבין משרדי הממשלה.
המורה מארגון המורים
בימים הראשונים לשביתה, דיווחו מספר כלי תקשורת על "מעבר מאורגן" של מורים מהסתדרות המורים לארגון המורים, על רקע התנגדות ל"אופק החדש". לתופעה המעניינת הזו יש גם תמונת מראה מורים ומורות מארגון המורים, שהיו מעוניינים במשא ומתן עם האוצר והחינוך, במקום עוד שביתה.
ע', מורה להיסטוריה מאזור תל אביב, ביקשה להישאר בעילום שם. לדבריה, היא נמצאת ב"עמדת מיעוט מותקפת" בחדר המורים. "הסכם אופק חדש, כמו שהוא, לא מתאים להרבה מורים בתיכונים. בעיקר למורים הוותיקים, שהם התומכים הנלהבים ביותר של רן ארז. אני, בתור מורה צעירה, דווקא ארוויח מאוד אם ההסכם ייושם בתיכונים.
חלק מהדרישות של ארגון המורים, אומרת ע', מוצדקות, אבל הדרך בה בחר הארגון "לא תוביל אותנו לשום מקום". לדבריה, " הייתי שמחה אם במקום השביתה, רן ארז (יו"ר ארגון המורים) היה הולך יחד עם יוסי וסרמן (יו"ר ההסתדרות) למשא ומתן משותף".