מי אחראי להזנחת הנעדרים?

היעדרותו של גבריאל דוויט, שגופתו הוחזרה השבוע לישראל, הפתיעה את רוב הישראלים. כשנודע בצהריי יום שני שבמסגרת העסקה הנרקמת עם חיזבאללה תוחזר גופת אזרח ישראלי, תהה כל מי שהיה חשוף לפרסומים זרים במי מדובר, ואיך לא שמענו עליו קודם.

לא פחות מ-4,000 פעמים בשנה מבקשת המשטרה את עזרת הציבור בחיפוש אחר נעדרים. רובם המכריע נמצא ב-48 השעות הראשונות, אך פחות מאחוז מהנעדרים לא מאותר בשנה הראשונה. בסך הכל נותרו כ-400 תיקי היעדרות פתוחים מאז קום המדינה. סיפוריהם של רוב הנעדרים אינם מוכרים לישראלי הממוצע, אולם מיעוטם מצליח לחדור לתודעה הציבורית.

"לעיתונות נוח יותר ללכת עם עטורי התהילה, והיא מסקרת את מי שמעורר מהומה", אמרה לוואלה! חדשות רינה חבר, אמו של החייל גיא, שיצא מבסיסו ברמת הגולן לפני כעשר שנים ומאז נעלמו עקבותיו. "אנחנו משפחה סגורה, ואולי זה בעוכריו של גיא", אמרה בכאב. "יכול להיות שגיא נשכח כי אנחנו לא למדנו את כללי המשחק או לא יודעים לשחק אותם".

גורם במשטרה, ששוחח השבוע עם וואלה! חדשות, אישש את טענותיה של רינה חבר. לדבריו, המשטרה מערבת את המשפחה בחקירת ההיעדרות, ולעיתים נוטלות המשפחות יוזמה ומקדמות את החיפושים באופן עצמאי. "קשרים והיכרות עם מערכת התקשורת הם בדרך כלל הסיבות המאפשרות למשפחות להציף את הסיפור באמצעי התקשורת", אמר. "כסף לא בהכרח מועיל. סיפור טוב דווקא כן".

האצבע המאשימה שהפנו השבוע אמצעי התקשורת כלפי המשטרה והחברה הישראלית בכלל, עלולה להצביע חזרה עליהם. בחינה שטחית של פרופיל הנעדרים ששמם וסיפור היעדרותם נחקק בזיכרון הקולקטיבי - כמו עדי יעקובי, דנה בנט והילדה סשה ברנדט - מעלה שהצעירים והיפים זוכים לסיקור נרחב ומשמעותי הרבה יותר מהזקנים, העולים, והלוקים בהפרעות נפשיות. "להיטותה של התקשורת למכור סיפור טוב משפיעה בהחלט על מידת התהודה של הסיפור בקרב הציבור", טען הגורם המשטרתי.

עם זאת, נראה שגם טיפול הגורמים המוסמכים משפיע. רינה חבר מאשימה את הדרג הצבאי והמדינה בהזנחת חקירת העלמות בנה. "דרגים בכירים בצה"ל חושבים שגיא בסוריה, אך הם שותקים כי נוח יותר לשבת על הגדר", אמרה חבר. "אולמרט לא הזכיר את גיא אפילו פעם אחת בשבועיים האחרונים".

גם משפחתו של גבריאל דוויט ביקרה השבוע בחריפות את התנהלות המדינה בפרשה. תמונתו של גבריאל אמנם פורסמה בעיתונות המקוונת והמודפסת, וסיפור היעדרו אף זכה לסיקור של הטלוויזיה המקומית, אבל בגלל טעות של המשטרה פורסם ששמו הוא גבי דוד. המשפחה זעמה השבוע בעיקר על העובדה שדבר הימצאו היה ידוע למדינה במשך חודשים, בזמן שהמשפחה המשיכה לחפש אחריו.

ייתכן שפרשת היעדרותו של דוויט נחקרה כראוי, וייתכן שהמדינה העלימה ממשפחת דוויט את המידע על הימצאו מסיבות ביטחוניות או דיפלומטיות, ולא מסיבות גזעניות. אבל קשה להאמין שהשוטרים היו מרשים לעצמם להכנס לכל בית בישראל, לקחת דגימות רוק מכל בני המשפחה, ולצאת מבלי לפרט באופן ברור ומעמיק את הסיבות לביצוע פרוצדורה פולשנית, שפי שקרה במקרה של משפחת דוויט.