הפנים שמאחורי קו העוני

יום לאחר שכותרות העיתונים התפארו בעלייה ברמת החיים בישראל, מציין האו"ם את יום המאבק בעוני הבינלאומי במטרה להעלות את מודעות אזרחי העולם לבעיית העוני בעולם בכלל ובמדינותיהם בפרט.

מנתוני משרד הרווחה עולה, כי את העלייה ברמת החיים לא חשו 1.65 מיליון ישראלים, שעדיין חיים מתחת לקו העוני. כמעט מחציתם הם ילדים. "אנחנו זוכים בכבוד המפוקפק להיות המדינה המערבית עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר", אמר מנכ"ל ארגון "לתת" עו"ד ערן ויינטרוב לוואלה! חדשות, ודיווח על נתונים מדאיגים: "50% מקרב האנשים העניים עובדים ועדיין נמצאים מתחת לקו העוני, וכמיליון אנשים סובלים מחוסר ביטחון תזונתי".

"הבעיות שאני סובלת מהן הן בעיות שאנשים במעמד הגבוה לא מודעים להם בכלל – המלחמה על לחם וחלב", סיפרה חנה, תושבת המרכז, בת 37, לוואלה! חדשות. חנה, אם לארבעה ילדים, עבדה כל חייה במשק בית. בן זוגה ואבי שלושת ילדיה עובד בעבודות מזדמנות, ומשתכר עד 4,500 שקלים בחודש. היא כמעט ולא נעזרה בשירותי הרווחה או בסיוע עמותות שונות, עד שלקתה במחלה.

בשנה האחרונה עברה חנה חמישה ניתוחים שדרשו טיפולים ושיקום קשה. מצבה הרפואי מנע ממנה להמשיך לעבוד. מאז, עוקל חשבון הבנק על ידי "עמידר" כי לא שילמה שכירות, ולאחרונה קיבלה צו פינוי מביתה. גם החובות לעירייה, לחברת החשמל והגז הולכים ומצטברים.

41% מהמשפחות הנזקקות נתמכות בעיקר על ידי ארגונים וולונטרים, ולא על ידי רשויות המדינה. רוב העמותות אף דיווחו על גידול ממוצע של 26% בדרישה למזון בשנה האחרונה."הנטל בטיפול בעניים נופל רובו ככולו על המגזר השלישי", אמר ויינטרוב. "חלוקת מזון ותרופות לא יכולה להיות תלויים בגורמי מגזר שלישי. זה צריך להיות יעד עיקרי של הממשלה".

"אנחנו מקבלים שקי תפוח אדמה, בצל וגזר מחב"ד, וקרטוני אוכל וציוד לבית הספר מעמותות", סיפרה חנה. "אני לא יכולה לקנות מוצרי חלב, עוף או אפילו נקניקיות, ורק בזכות התרומות אנחנו אוכלים ארוחה בשרית פעם בשבוע".

בארגוני הסיוע חושבים שניתן לצמצם את מימדי העוני ב-30% בהתאם לשינוי במדיניות הממשלה. טיפול בסימפטומים והשקעה בתשתיות לטווח ארוך – סיפוק מקומות תעסוקה, השקעה בחינוך, והסרת חסמים כמו הנגשת מקומות עבודה – עשויים לצמצם את העוני. הציבור גילה היענות רחבה למבצעי ההתרמה לקראת ראש השנה. יותר מ-300 אלף איש תרמו השנה לארגון לתת. "התגייסות אזרחית יוצאת דופן העידה על אכפתיות הציבור. אנשים הצביעו ברגליים", אומר ויינטרוב.

"אני מנסה להסתיר מהילדים ולתת להם הרגשה שהמצב כרגיל, אבל הם מרגישים הכל. ההתמודדות עם הילדים היא הקשה לה ביותר. הילדים מתביישים, ואני אומרת להם שזו בושה לגנוב, לא להיות עני", אמרה חנה בעצב, "אבל כואב להם".