יוגהיזם

כל החוקרים מצביעים על קווי הדמיון השונים בין תורת היוגה והבודהיזם. בראש וראשונה מודגש מושג הסבל (דו?ק?ה?א) המשותף לשתי המסורות. אכן, ראיית החיים כסבל היא נקודת המוצא של בודהא בדרשתו המפורסמת על "ארבע האמיתות הגדולות" (החיים ספוגים בדו?ק?ה?א, סיבת הדוק?הא היא הצימאון או ההשתוקקות, קיים מצב שאין בו דוקה?א והוא ה"כיבוי" או הנירוואנה, והדרך המובילה אל היעדר הסבל, "שמונת הנתיבים").

התבנית המרובעת של ארבע האמיתות הגדולות היא תבנית רפואית: יש בה אבחון או דיאגנוזה (שתי האמיתות הראשונות), הגדרת מצב בריא שאין בו סימפטומים חולניים (במושגי הבודהיזם זוהי הנירוואנה), ותיאור האופן שבו ניתן להגיע אל הבריאות. לדעת המלומדים, התבנית הרפואית כפולת הארבע משותפת לבודהיזם ולמדע הרפואה ההודי המסורתי (א?יו?ר-ו?ד?ה, "מדע החיים"), אם כי לא ברור אם התבנית של מדע החיים או הרפואה היא שעיצבה את התבנית הבודהיסטית, או להיפך.

מכל מקום, ו?י?אס?ה (המאה ה-4 או ה-5), שהוא הפרשן החשוב ביותר של היוגה-סוטרה של פ??ט?נ?ג?’ל?י, מצביע במפורש על הקשר בין מדע הרפואה ותורת היוגה. כשם שמדע הרפואה מבוסס על ארבע תחנות או שלבים (אבחון הסימפטום, זיהוי סיבת הסימפטום, הגדרת המצב הבריא ותיאור הדרך אליו), כך גם תורת היוגה. הסימפטום הוא הדוק?הא, סיבת הסבל – הערבוב בין אור התודעה (פ?ו?רו?ש?ה), שהוא "כולו סובייקט", עם הנוכחות האובייקטיבית (פ??ר?ק?ר?יט?י), זיהוי המצב שאין בו ערבוב כזה (מצב הק?איו?ואל?י?ה, בדידותו של הפ?ו?רו?ש?ה, ניתוקו המוחלט מן הפ??ר?ק?ר?יט?י) ולבסוף התרגול היוגי על כל מרכיביו, בתוספת התובנה הממשית בנוגע להבדל התהומי שבין פורוש?ה ופרק?ר?יטי כהתגשמותה של תורת הרפואה היוגית.

החוקרים לא הרבו לדרוש בנוגע לבריאות המומלצת בתורת היוגה הפילוסופית. כמו רוב בני האדם, גם הם חשו כי חכמי היוגה מצביעים על היבט מאיים ולא נוח של המצב האנושי. היו אף כאלה שהצביעו בפירוש על תורת היוגה כמו זו של פטנג’ל?י כביטוי של "יצר המוות" - עניין חולני, לדעתם. למרות שהאמת היוגית בנוסח פטנג’ל?י היא אמת מרפאת, בכל זאת משתרר בתודעה דכדוך נפש קל נוכח החידלון המומלץ. רק פרשנים וחוקרים מעטים התייחסו לעקרונות היוגה הקלאסית מתוך אהדה או אמפתיה קוגניטיבית של ממש.

אכן, גם במסורות היוגה ההודיות עצמן בולטים קולות אחרים, המייחסים לתרגול היוגי כוחות חיים שאינם מכוונים לדממה הסופית האופפת את בדידותו האוטיסטית של הפ?ורושה. רוב מסורות היוגה מתייחסות בכבוד ליוגה-סוטרה של פטנג?’ל?י, אך לעיתים קרובות אינן מקבלות את המטפיזיקה הדואליסטית החמורה של היוגה הקלאסית.

למשל, ישנן מסורות ט?נ?טריות המדברות על התעוררות הקו?נ?ד?ל?ינ?י, נקבת הנחש המנמנמת בתחתית אגן הירכיים, שעם התעוררותה היא צפה ועולה במעלה צינור האנרגיה הידוע בשם סו?שו?מ?נ?א (מקביל לחוט השדרה). טקסטים מסורתיים הדנים בשינויים הפנימיים המתרחשים במהלך התעוררותה של הקונד?לינ?י מדגישים את האופי הסודי של הידע הקשור במיסטיקה של היוגה מן הסוג הזה. ניקח לדוגמה כמה פסוקים מן הפרק השלישי של החיבור הידוע ה?אט?ה?א-יו?ג?ה-פ??ר?ד?יפ??יק?א (המאה ה-14).

כאשר נקבת הנחש המנומנמת מתעוררת בחסדו של הגורו, כל פרחי הלוטוס (צ'אקרות) והפקעות נבקעים. צינור הסושומנא הופך לדרך המלך שבה זורמת אנרגיית החיים (פ??ר?אנ?ה), והתודעה ריקה אז מכל אובייקט. במצב זה חומק האדם מן המוות... על כל אלה יש לשמור בהסתר כמו תיבה של אבני חן. אין לספר על כך לאיש, כמו במקרה של יחסים אסורים עם אישה ממעמד גבוה...

האם ישנה אמת כלשהי בפיזיולוגיה האזוטרית המתוארת בה?אט?ה?א-יו?ג?ה-פ??ר?ד?יפ??יק?א? האם ישנן עדויות של ממש לקיומן של הצ'אקרות, לקיומם של הנ?אד?יס (עשרות אלפי צינורות האנרגיה העדינה), או לקיומה של הקונד?ל?ינ?י בתחתית אגן הירכיים? ישנן עדויות רבות בעניין זה.

מתוך הספר "הינדואיזם" מאת יוחנן גרינשפון (160 עמ'). מאות מיליוני בני אדם, בהודו ומחוצה לה, הם חסידי ההינדואיזם, מן העתיקות בדתות העולם. מהי הדת הזאת ומה הצדדים המיוחדים לה? בספר מובאת תמונה בהירה וממצה של העולם ההינדואי. זהו הספר ראשון בסדרת הדתות המשותפת להוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב והוצאת מפה.