פרס נובל לפחדנות

אל גור, זוכה [[פרס נובל]] לשלום לשנת 2007, אומר שהוא לוחם למען איכות הסביבה. אם השתתפות במסיבות קוקטייל בהוליווד והפקת מופעי ענק בבירות המערב היא מלחמה, הרי שאל גור הוא אכן לוחם. אבל בכינוס ה [[G8]] האחרון בגרמניה הוא לא נראה בין מאות הפעילים שניסו לפרוץ לעבר המקום בו נחתכות עסקות הזיהום הגדולות בעולם. לא, אל גור אינו חושב שהוא צריך להיות שם. לגרסתו, ההתחממות הגלובלית היא "לא עניין פוליטי, אלא עניין מוסרי".

ובכן, אין אמירה יותר חסרת שחר ומטעה. משחק האינטרסים הפוליטיים הוא הקובע את מידת הזיהום שייפלט לאטמוספירה. כל מסנן שאינו מותקן על ארובות מפעל הוא כסף נטו לכיסו של בעל המפעל. כשקובעים את הסטנדרטים לפליטת גזי חממה ממכוניות, יצרני המכוניות נעמדים על רגליהם האחוריות. כשחושבים על חלופות אנרגיה, אילי נפט מתקוממים. ואם אילי נפט הם לא לוביסטים פוליטיים, הם נשיא [[ארצות הברית]] בעצמו.

צעירים שהציפו את השדות ליד היילינגנדם בגרמניה בזמן ה-G8 יודעים היטב שמי שמסוגרים בחדרי אחוזות הנופש בפגישות של הפורום המנהל את העולם הם לא רק פוליטיקאים נבחרים כמו בוש, מרקל, סרקוזי ופוטין. מי שנמצא שם הם גם אנשי הון, ומה שנדון שם, במידה רבה, הוא האופנים בהם יציגו הפוליטיקאים חזות של חסידי איכות הסביבה. באותה שעה, הם מקשיבים לתעשיינים והמשקיעים ובעלי אינטרסים שאיכות הסביבה חשובה להם כקליפת השום.

ואל גור הוא בשר מבשרם של הפורומים האלה, והגופים הסובבים אותם – הבנק העולמי וקרן המטבע. בדומה לסר [[בונו]] וסר [[גלדוף]], הוא מתהלך עם שועי עולם בקוקטיילים שלהם, ונהנה מהתארים והפרסים שלהם. צריך להבין דבר מה ביחס לגופים ממין זה – הם מכתיבים מדיניות, והם אינם סבלניים להוצאות שלא הופכות לרווחים ולהגדלה של עלויות תפעול. לא רווחה ולא איכות סביבה.

כך שמה שנותר בסופו של דבר לאל גור הוא להעלות מודעות. לא להילחם, לא לסדוק את חומת האינטרסים, לא לצאת על ספינות של גרינפיס למשימות נועזות או להתייצב מול בולדוזרים ומשורים של חברות ביעור יערות. כתוצאה מהאמירה הגורפת והשגויה "זה לא פוליטי", הרטוריקה של גור ושל סביבתו עוסקת באחריות האישית להתחממות הגלובלית.

"צריך למחזר יותר", אומרים הפעילים הבלתי פוליטיים, ומניחים את האחריות לשלום כדור הארץ לפתחו של האזרח הקטן, שצריך להחליט אם להשתמש בשקית ניילון או נייר.

ועכשיו יש גם חרושת של ספקולציות אם יצטרף אל גור למרוץ על המועמדות לנשיאות. אחד הפרשנים הפוליטיים המכירים את גור מקרוב אמר שהוא לא רוצה להתמודד משום שהוא כבר "מעבר לזה". אחרי פרס האוסקר ופרס נובל, הוא לא רוצה עוד להיתפס "כפוליטיקאי פשוט".

אילו היה גור לוחם אמיתי, היה שואף להשיג את המשרה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר בעולם כדי לגאול את כדור הארץ במו ידיו. הימנעות מהתמודדות על הנשיאות תחשוף אותו כמי שנהנה מאור הזרקורים ומהילת פילנטרופ, בלי שירצה ללכלך את ידיו בקונפליקט אמיתי עם בעלי אינטרסים עתירי כוח וממון.