אום, ראם, האם

מוזיקה מאז ומעולם היתה ידועה כבעלת השפעה עמוקה על הנפש. הצלילים משפיעים עלינו נפשית, פיזית ורוחנית, נוגעים בעצם הווייתנו ואף יכולים לשפר את יכולת המיקוד הפנימית שלנו.

מחקרים הראו, כי בכוחם של הצלילים להשפיע על קצב פעימות הלב, טונוס השרירים בגוף, לחץ הדם, תדירות גלי המוח, קואורדינציה, שיווי המשקל, היציבה, תפקודי הנשימה ועוד. שירה או מקצב עליז עשויים לשנות את התדר האנרגטי של החולה ולעורר בו מוטיבציה לריפוי. מערכת היחסים המיוחדת בין בני האדם והצלילים מאפשרת תהליכי ריפוי עמוקים היוצרים שינוי בנפש.

כבר בתקופות קדומות השתמשו בני האדם באופן אינטואיטיבי בקולם כדי לחזק את הנפש ואת האומץ האישי לפני יציאה לצייד, או לצורך חיבור לתדר מסוים בטקסים. במזרח הרחוק קיים שימוש בצלילים מרפאים להשפעה על האיברים הפנימיים ותפקודי הגוף השונים. לפי גישה זו קיימים בגופנו שבעה מרכזים אנרגטיים (צ'אקרות), המשפיעים על כל מערך התפקודים הנפשיים והפסיכולוגיים שאנו חווים ביומיום. לכל צ'אקרה תדר צבעוני ורטט של צליל מסוים (מנטרה) המאזן ומעורר אותה לפעולה.

בין הצ'אקרות והצלילים שלהן: צ'אקרת השורש (בסיס) – לאם, צ'אקרת המין והרגש – ואם, מקלעת השמש –ראם, צ'אקרת הלב - ים, צ'אקרת הגרון – האם, העין השלישית – אום וצ'אקרת הכתר – ללא צליל.

המנטרה המפורסמת ביותר היא הצליל אום, שמתחיל מצ'אקרת הבסיס ומהדהד לאורך כל עמוד השדרה עד לצ'אקרת הכתר. מנטרה ידועה נוספת שמקורה במזרח היא: אום מאנה פאדמי הום. מנטרה זו מסייעת למי שמשנן אותה להתחבר לחמלה ולטוהר פנימי.

גם סולם הצלילים המז'ורי שאנו מכירים מדו עד סי מקביל להדהוד הצא'קרות בגופנו. דו מהדהד עם צ'אקרת הבסיס וכן הלאה עד צ'אקרת הכתר. מאחר והגוף משמש כתיבת תהודה, משפיע הרטט של הצליל על איברים שונים באופן הגורם להם לרטוט. תדירויות צליל נמוכות יוצרות ויברציות באגן ובירכיים וצליל המושמע בתדירות גבוהה יעורר ויברציות באיזור החזה, הצוואר והראש.

נעמי אוזנייק מציינת בספרה "יסודות הצ'אקרות", כי ג'ון דיאמונד חקר את היחסים בין הצלילים לעוצמת המרידיאנים באמצעות בדיקת שרירים. "הוא גילה שצלילים מסוימים מקבילים למרידיאנים מסוימים ושניתן לחזק באופן זמני מרידיאן, בדיוק לאחר שהתבצע רטט של צליל".

דרך השמאן מציעה ריפוי באמצעות החיבור לטבע ושירה היא חלק בלתי נפרד ממנה. השירה השמאנית המרפאה תמיד מכוונת להשגת מטרה אנרגטית ספציפית. בסוג שירה זה, מתכוונן השמאן לתדר מסוים שאותו הוא רוצה להעביר. במצב זה השירה היא אינטואיטיבית, השמאן הופך להיות צינור לתדר המיוחד שזימן והקולות שבוקעים מגרונו מאפשרים יצירת מציאות אנרגטית חדשה.

לפי הפילוסופיה האינדיאנית, לצפרדעים יש סגולה של ריפוי וטיהור אנרגטי דרך שימוש בקול. בספרה "קלפי סגולה", כותבת ג'יימי סאמס: "הצפרדע שרה את השירים המביאים את הגשם... בידיעתה את יסוד המים יכולה הצפרדע לשיר את השיר המביא גשם לאדמה. אדם בעל סגולת הצפרדע מסוגל לנקות אנרגיות שליליות מכל סביבה שהיא".

כדי להתחבר לסגולה של חיה, תדר ריפוי מסוים, או אחד משבעת הכיוונים המקודשים, אנו שרים את השיר המיוחד לו. השירה יכולה להיות לצורך טיהור של מרחב מסוים, הזמנת אנרגיות וישויות של ריפוי, או על מנת להכניס אחרים למצבים של שקט ומדיטציה עמוקה וכמובן לשם תהליכים של ריפוי ואיזון הנפש. לרוב השיר עצמו פשוט וחוזר על עצמו מספר פעמים. נשתמש בשירה כדי לטהר את המקום, לזמן את אנרגיות הכיוונים המקודשים ובמהלך טקס הריפוי עצמו. בעזרת השירה נזמין את הישויות המסייעות למטופל, לשיר לצא'קרה חסומה ולעורר אותה לפעולה ולהתפלל לתהליך ההחלמה שלו.

יכולת זו של השמאן נובעת מתהליך היטהרות אישי, שבו הוא משיל מעליו דפוסי מחשבה מגבילים ומתפתח בדרך של ריפוי עצמי המאפשרת לו ליצור שינוי מתוך גוף האור שלו. בתהליך הריפוי נחווה התמרה, השהייה בגוף האור מאפשרת לנו להיות עצם חלולה ולשחרר שליטה לחלוטין. דרך הויתור על השליטה נכנס לעולמות שמעבר. החיבור לרוח הגדולה תמיד מתקיים דרך הריק. את הניגונים או הזמירות לומדים השאמאנים מהרוחות או הישויות המלוות אותם. שירים אלה מקודשים ונועדו לריפוי בלבד.

השירה כמו הריקוד או התיפוף מהווה עבור השמאן גשר לעולמות המקבילים. השילוב של שירה שמאנית בתהליך ריפוי מסייע לנו להגיע למקומות נסתרים בתת המודע, שבדרך אחרת ייתכן ולא ניתן היה להגיע אליהם. בתוך תהליכי הטיפול, ניתן להביא את המטופל למצב של שיתוף פעולה גדול יותר וכניסה עמוקה יותר פנימה.

אורלי נירן היא שמאנית ומחברת הספר "בינת הלווייתן" ויוסי יהלום הוא שמאן. ביחד הם מנהלים את מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.