פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צ'ה גווארה מת ועיניו נותרו פקוחות

      ביום שלישי ימלאו 40 שנה למות האיש שהפך לסמל. אפרים דוידי על הלוחם והוגה הדעות, שחזה אירועים שהתרחשו שנים לאחר מותו

      לפני 40 שנה נרצח לוחם הגרילה האגדי ד"ר ארנסטו "צ'ה" גווארה בבוליביה. כמעט בכל פינות העולם נערכים בימים אלה אירועים לזכרו, גם בתל-אביב ובחיפה הקרובות וגם בלה-היגרה, מקום הירצחו הרחוק כל כך. כולם זוכרים את צ'ה, אבל איש לא זוכר היום את מריו טראן. אך לפני ארבעים שנה מריו טראן היה לאישיות מפורסמת ושמו התנוסס בכותרות העיתונים. בנו של מריו טראן פרסם לפני שבועיים בעיתון מודעה באחד מעיתוני בוליביה ובה הבעת תודה לצוות הרופאים הקובנים שהשיבו לאביו את ראייתו. הרופאים הקובנים שוהים בבוליביה במסגרת "מבצע נס" וכבר השיבו את הראייה לרבבות מתושבי בוליביה, פרו וצפון צ'ילה.

      מריו טראן הוא הסמל שרצח בדם קר את מפקד הגרילה השבוי צ'ה גווארה בבית הספר שבעיירה לה-היגרה בדיוק לפני ארבעה עשורים. טראן סיפר אז לכלי התקשורת איך רעד כולו בעת מעשה הרצח כאשר מולו ניצב "בן אדם ענק, ענק כל כך". על פי מה שסיפר טראן, גווארה הפצוע ישב על הרצפה הלא-מרוצפת של בית הספר הקטן, והסתכל עליו בבוז. ברגעיו האחרונים הוא פתח את חולצתו והפטיר לעבר טראן "אתה עומד להרוג בן-אדם..." סמל צבא בוליביה טראן מילא אחר הפקודה שיצאה ישירות מן הגנרלים ששלטו בבוליביה ושהתקבלה מן הבית הלבן והסי.אי.איי. גווארה מת, אבל עיניו נותרו פקוחות.

      כעבור ארבעה עשורים אין לסמל הרוצח את האמצעים כדי לטפל בראייתו הנחשלת, ולכן הוא פנה אל הרופאים הקובנים הפועלים בבית חולים בעיר סנטה קרוס, בית חולים שהוקם הודות לתרומה של ממשלת קובה, ושנחנך על ידי הנשיא אוו מוראלס. טראן יכול עתה לשוב ולשחק עם נכדיו. הוא גם יכול לשוב אל מגרשי הכדורגל האהובים עליו. השאלה הנשאלת היא האם טראן מודע לפרדוקס - דווקא רופאים קובנים הם אלה שהצילו את מאור עיניו. ארבעה עשורים לאחר שמריו טראן ניסה, ללא הצלחה, לסיים את מפעלו המהפכני של צ'ה גווארה, הגיעו הרופאים הקובנים כדי להצילו מעיוורון.

      ספקן, פולמוסן וציניקן

      לכאורה היו חייו של צ'ה גווארה אוסף של מעברים חדים: מסטודנט א-פוליטי בארגנטינה לרופא ומהפכן, ממנהיג גרילה לנגיד בנק מרכזי ושר בממשלת קובה, ומשם בחזרה אל הגרילה בקונגו ובבוליביה. היו אלה חיים קצרים וסוערים של דמות שהפכה סמל לדור שלם.

      בסוף שנות ה-60 ובמשך שנות ה-70 של המאה שעברה התנוססה תמונתו של צ'ה בכל הפגנת סטודנטים באירופה, על דש בגדיהם של נאבקים נגד מלחמת וייטנאם בארצות הברית ועל קירות בתיהם של מאות אלפים מתומכיו בעולם השלישי. תמונתו מתנוססת עדיין על קירות הבתים, על כרזות בהפגנות ואף באירועים רשמיים ברחבי אמריקה הלטינית. הוא אף הפך ליקיר התנועה נגד הגלובליזציה הקפיטליסטית חרף העובדה שהוא מת כשלושים שנה לפני שמישהו דיבר על הגלובליזציה.

      חייו של צ'ה זכו לתשומת לבם של היסטוריונים וביוגרפים רבים. היו שראו בו דון קישוט שמאלני, רובין הוד קומוניסטי, רומנטיקן חסר תקנה ולאחר מותו - ישו של הזמנים המודרניים. "סן ארנסטו דה לה-היגרה" (ארנסטו הקדוש), כינו אותו האיכרים הבוליביאנים, לאחר שגופתו נקובת הכדורים הוצגה בעיירה לה-היגרה. צ'ה לא היה קדוש, לא היה חבר בשום מסדר כנסייתי וספק רב אם היה מאמין ללא סייגים או פקפוקים בכנסייה כלשהי. הוא היה ספקן ופולמוסן, ולדברי כמה מידידיו גם ציניקן לא קטן. אך מעבר לסיפור הדרמטי של חייו הקצרים והמרתקים, הוא היה גם איש המחשבה.

      צפה את התפרקות ברה"מ

      בניגוד למהפכנים אחרים במאה ה-20, לא עסק גווארה התיאורטיקן בניתוח החברה הפגומה, המחכה לשינוי, על חולייה והדרכים להתמודד עמה. ספרו "מלחמת הגרילה", המסכם את מלחמת הגרילה בת השנתיים שהביאה את חבורת קסטרו לשלטון, נכתב רק לאחר מפלת בטיסטה. עמדותיו בשורה ארוכה של תחומים – כמו כלכלה, חברה, פוליטיקה, פילוסופיה, היסטוריה, ניהול – גובשו תוך כדי ניסיון לפתור אלף ואחת בעיות שצצו בעת לידת המהפכה הקובנית ותוך לימוד מתמיד של נושאים בכלכלה, חברה והתאוריה המרקסיסטית.

      ספריו וכתביו של גווארה אינם מהווים משנה סדורה. ניכר בהם הצורך להגיב על הכאן ועכשיו, מתוך פרספקטיבה היסטורית ותיאורטית רחבה יותר. במשך חמש-שש שנים, מרגע ניצחון המהפכה ועד שעזב את קובה ב-1967, עמדותיו של גווארה השתנו וראייתו התחדדה. לצד העוינות השורשית כל כך (והנפוצה כל כך ברחבי אמריקה הלטינית) כלפי השכנה האימפריאליסטית מן הצפון, הוא היה גם ביקורתי כפי ה"סוציאליזם הקיים", כפי שכונה אז.

      דוגמה מובהקת לכך היא המעבר מהערצה כמעט עיוורת כלפי ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה של תחילת שנות ה-60 ועד לביקורת הקשה שמתח עליהן שש שנים מאוחר יותר. זו לא הייתה ביקורת על עמדה זו או אחרת שנקטו מנהיגי ברית המועצות בסוגיות פוליטיות. הייתה זו ביקורת ערכית-עקרונית בשורה ארוכה של נושאים, כולל פילוסופיה. הוא אף צפה את התפרקות ברית המועצות "אם העניינים ימשיכו להתנהל כמו שמתנהלים עכשיו". מתברר שלגווארה היו עיניים פקוחות לפני מותו וגם אחריו.


      ד"ר אפרים דוידי הוא מחבר הספר "צ'ה גווארה – חייו של מהפכן" שפורסם בהוצאת רסלינג.