ציר הרשע עושה עסקים

אירן מתכוונת להשקיע מיליארדי דולרים ב[[סוריה]], כך מדווח השבוע ה"[[ניו יורק טיימס]]". סוריה נמצאת בתנופה של הפרטות, מתוך כוונה להוציא את כלכלתה מהקיפאון שנוצר בגלל גודלו העצום של המגזר הציבורי הסורי. גורמים אחרים המכבידים על הכלכלה בסוריה הם החרם האמריקאי שהטיל [[בוש]] ב-2004, ונוכחותם של כשני מיליון פליטים מ[[עירק]]. 20 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי הסורי מסובסד, בעיקר מוצרי מזון ואנרגיה ואילו ההכנסה ממיסים אינה גדלה.

הליברליזציה של המשק הסורי קורצת לאנשי עסקים אירניים שכבר עכשיו מנהלים בסוריה מפעלים פטרוכימיים. כעת מתוכננת בניית פארק תעשייתי אירני בו יהיה, בין היתר, מפעל למכוניות. גם עסקים כלכליים אחרים יהיו בשליטה אירנית, כמו למשל התחבורה הציבורית. עד כה השקיעה אירן כ-3 מיליארד דולר בסוריה, ובחודש שעבר הכריזו שתי המדינות שאירן תשקיע עוד 10 מיליארד בחמש השנים הקרובות.

אירן נכנסת לוואקום שנוצר בכלכלה הסורית בעקבות החרם של בוש, שבעקבותיו לא מתאפשרת השקעה אמריקאית או אירופית בסוריה. אירן, מצד שני, מוגבלת ביכולתה להשקיע כלכלית במדינות זרות בעקבות הסנקציות שהטילה עליה [[מועצת הביטחון]]. החיבור בין סוריה לאירן, שתי המנודות של הקהילה הבינלאומית הוא, אם כן, אך טבעי. "זה הגיוני שאנחנו מקיימים יחסים קרובים עם האירנים", אמר מוסטפה אלכפרי, ראש סוכנות ההשקעות הסורית והוסיף, "שתינו נמצאות תחת המצור האמריקאי".

הכלכלה האירנית, בדומה אולי לסינית, מתנהלת באפיקים של קפיטליזם ריכוזי. היזמים הפרטיים קשורים הדוקות לממשלה, שיכולה לבחור את היעדים בהם היא רוצה להשקיע על פי שיקוליה. כך למשל מוצפות דרום עירק ו[[אפגניסטן]] במוצרים אירניים. אירן משקיעה במקומות חשובים לה אסטרטגית, ושמשקיעים פרטיים רואים בהם אזורי מלחמה מסוכנים מדי, וכך גם מרחיבה את השפעתה.