אופנת הכלכלנים הניאו-ליברליים החוזרים בשאלה אינה נפסקת. אל פרופ' פול קרוגמן (לשעבר מצוות היועצים הכלכליים של הנשיא רייגן), ואל פרס נובל כלכלה ג'וזף שטייגליץ (לשעבר סגן נשיא הבנק העולמי) הצטרף בשבועות האחרונים אלן גריסנפאן, שכיהן כיו"ר הבנק הפדרלי של ארה"ב במשך כמעט שני עשורים - תחת כל נשיאי ארה"ב. במשך חייהם המקצועיים אותם הכלכלנים הטיפו ל"ריסון תקציבי", לקיצוצים בתקציבי הבריאות, החינוך והרווחה. בכלל, הם תיארו את הקפיטליזם הניאו-ליברלי כ"הטוב שבעולמות".
לפתע, שבוע או שבועיים בתום כהונתם הרשמית, אותם שופרי הקפיטליזם הופכים למבקריו הקשים. חוזר בשאלה הוותיק ביותר הוא קרוגמן. שטייגליץ עבד במשך שנים רבות במנגנוניה הכלכליים של הגלובליזציה הקפיטליסטית עד ליציאתו מן הארון. גרינספאן הוא הוותיק שביניהם. הוא כבר חגג את יום הולדתו ה-80 ורק עתה הוא מתפנה כדי להביט אחורה בזעם.
לממשל בוש אין משמעת פיסקלית
גרינספאן מבקר בחריפות בספרו האוטוביוגרפי החדש את נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ואת הקונגרס הרפובליקני, על כך שהניחו לשיקולים פוליטיים להשפיע על המדיניות הכלכלית שלהם, וזנחו את עקרונות המפלגה בכל הקשור להוצאות ולגירעונות ממשלתיים. בספר בן 500 העמודים, "The Age of Turbulence: Adventures in a New World", ("עידן הסערה: הרפתקאות בעולם חדש") גרינספאן מתאר את ממשל בוש כשבוי בפעילות פוליטית במידה שאינה מותירה מקום להתייחסות למשמעת הפיסקלית.
ספרו של גרינספאן נמכר היטב ברשת עוד בטרם הונח על מדפי חנויות הספרים. הספר הוביל את רשימת רבי המכר באתר אמזון.קום ובאתר של רשת הספרים בארנס אנד נובלס. באמזון דורג הספר בראש רשימת רבי המכר במדור "ספרי כלכלה". הספר אף הופץ הרבה מעבר לגבולות ארה"ב ובראיון נדיר שהעניק פידל קסטרו לטלוויזיה הקובנית בשבוע שעבר הוא החזיק עותק מן הספר בידיו.
חלקו העיקרי של הספר מוקדש להרהוריו של יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר על השווקים, על הגלובליזציה ועל האובססיה של התקשורת בנוגע לעובי תיק המסמכים שהיה נוהג לשאת לפגישות שבהן נקבעה הריבית. המחבר עשה עסקה מצוינת כשהחליט לכתוב את האוטוביוגרפיה. הוא קיבל מקדמה של יותר מ-40 מיליון שקל והתחייבות לשורה של הופעות ברחבי ארה"ב, תמורת תשלום נאה.
בוש, הוא כותב, מעולם לא היה מוכן להגביל את ההוצאות הממשלתיות או להטיל וטו על הצעות חוק שהובילו את המדינה לגירעונות עמוקים יותר ויותר. כך למשל, הקונגרס זנח חוקים שדרשו כי העלות של קיצוצי מסים תקוזז על ידי חיסכון בתחום אחר. בתרגום לעברית-כלכלנית, בוש דואג בעקביות ובהתמדה "לפרוץ את מסגרת התקציב". מסגרת התקציב היא אולי מקודשת במדינת ישראל, אבל לאו דווקא בארה"ב.
מדוע גרינספאן לא משיב לשאלות?
מה שמפליא מכל הסיפור, הוא שישראל נדרשת להעביר את הצעת התקציב לאישור מחלקת המדינה של ארה"ב, ומדי שנה, עוד בטרם היא נידונה בממשלה, בכנסת או בכלי התקשורת. ושם, אחד המבחנים הקשים של אגף התקציבים באוצר הוא להוכיח לפקידים הבכירים של מחלקת המדינה שאין תוספות תקציביות (בייחוד בסעיפים החברתיים) - במילים אחרות "שלא פורצים את מסגרת התקציב". מעניין שבמשך שני עשורים, גרינספאן ידע מקרוב על "פריצת גבולות התקציב" (הרי הוא ישב על הקופה הציבורית) ולא אמר דבר.
אגב, גרינספאן הגן בעקביות ובמשך שש שנים האחרונות על המדיניות הכלכלית של בוש ובספרו הוא מדגיש שהוא "מאוכזב" ממדיניות הנשיא. בספרו גרינספאן גם מאשר מה שהיה ידוע לכל מתנגדי הפלישה האמריקאית לעירק: "אני מצטער לקבוע שקשה עד מאוד להכיר בפומבי בעובדה שמלחמת עירק קשורה בנפט". קשורה בנפט? ואיפה בן-לאדן, הטילים העירקיים, או הרודן סדאם חוסיין?
התחנה הראשונה של גרינספאן במסע לקידום הספר היתה חנות ספרים גדולה בעיר ניו-יורק ושליח היומון הצרפתי "לה מונד", סילוואן ציפל, כתב בגיליון ה-19 בספטמבר את קורות אותו מפגש ראשון של המחבר עם הקהל. המפגש היה מאכזב. גרינספאן דיבר במשך כעשר דקות על ילדותו ועל אהבתו לג'ז. הוא סיים את דבריו במשפט: "המשטר הפוליטי בארה"ב אינו מתפקד. מדוע הקפיטליזם, שהיה לאחת ההצלחות הגדולות בזמנו, לא מקובל על רוב בני-אדם? כי דעת הקהל סבורה שמנגנוניו אינם צודקים". במילים אלה סיים גרינספאן את דבריו וסירב להשיב לשאלות, המתבקשות מאוד, מן הקהל.
ייתכן שעבור רבים זו משפט סתמי. הרי רבים מבקרים עתה את הקפיטליזם, גם בתוך ארה"ב. אבל גרינספאן יש רק אחד והוא הוא נמנה עם המעטים שישבו בקודקוד הפוליטי של המשטר הקפיטליסטי החזק בעולם. האם גרינספאן ידוע דבר אחד או שניים, שאנו לא יודעים? ומדוע הוא מסרב להשיב לשאלות?
· ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית www.sea.org.il