ארבע חזיתות, ארבע תחזיות

בדיוק כשערפל החגים יתפזר לו, מושב הכנסת יחזור לפעילות לאחר פגרת הקיץ הארוכה. נראה שסדר היום יהיה עמוס מאי פעם:

החל ממסקנות ועדת וינוגרד, דרך שרשרת החקירות נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט, האיום הביטחוני הסורי והתקיפה שרק עתה הותרה לפרסום במדינה השכנה. ובנוסף לכל אלה, ועידת השלום האזורית המתוכננת להיערך בסוף השנה האזרחית בעיירה אנאפוליס במרילנד, ארצות הברית.

בזכות החום, החגים והתקיפה המסתורית בסוריה, הביקורת הציבורית על אולמרט קצת גוועה לאחרונה. דמויות אופוזיציוניות בולטות כגון עמי אילון (עבודה) הניחו בצד את חרב האידיאולוגיה כדי לשתף פעולה עם ממשלת אולמרט, וההגמוניה של האחרון לא נראתה כה חזקה מאז תחילת כהונתו השנויה במחלוקת.

ועדיין, השקט הקיים עדין מאין כמוהו. המבנה הקואליציוני לא נראה כה שברירי מאז תחילת פועלה של הממשלה הנוכחית: הידיעה כי דמויות קוטביות כגון איווט ליברמן (ישראל ביתנו) ויולי תמיר (עבודה), נדרשים לשבת סביב אותו שולחן ולקבל החלטות בצמתים של הכרעות על מלחמה ושלום, מעוררת ספקות לגבי הישרדות הממשלה, למרות יכולותיו הפוליטיות המהוללות של אולמרט. וכך, הממשלה תצא למושב החורף, בצלם של אלפי סימני שאלה שיתנוססו מעל ראשה. האם היא מסוגלת למחוק אותם?

ועידת השלום צפויה לאיים על הקואליציה יותר מכל. "הוועידה תיצור קואליציות שונות מתוך הממשלה ומחוצה לה", קובע יו"ר סיעת הליכוד ח"כ גדעון סער. "יש גורמים בתוך הקואליציה, כגון ש"ס וישראל ביתנו שמסתייגים מהמהלך הזה, כמו גם גורמים בקדימה עצמה. מצד שני, יש גורמים בשמאל שמתקרבים לממשלה". גם נציג השמאל, ח"כ חיים אורון (מרצ), מסכים שהוועידה עשויה לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה. "אם הוועידה תביא תוצאות, צפויים קשיים בקואליציה ואפילו משבר. לעומת זאת, אם תיכשל, הקואליציה עשויה להחזיק מעמד אבל המציאות הביטחונית תטפח על פנינו".

פרופסור שלמה אבינרי מהפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית מנמיך את הציפיות לקראת הוועידה. "אינני חושב שהוועידה עצמה תספק יותר ממערכת של הצהרות במקרה הטוב. הממשל האמריקאי מעוניין לקדם את היוזמה לקראת סיום הקדנציה, ההנהגה בישראל רוצה במו"מ והרשות מעוניינת להוכיח את קיומה. הפערים עמוקים מדי, וכמו בוועידת מדריד, שכולם נוהגים לשבח, זו לא תהיה יותר מהזדמנות להצטלם'". למרבה האירוניה, כישלון הוועידה תגדיל את סיכוייו של אולמרט לשרוד.

קצת יותר משנה עברה מאז מלחמת לבנון השנייה, אבל הטראומה עדיין לא חלפה. "ברור שהמלחמה הזיקה לממשלת אולמרט" קובע פרופ' אבינרי. "בכל זאת, הממשלה צלחה את דו"ח הביניים ואין ספק שהצטרפותו של ברק חיזקה את מעמדה".

השאלה היא אם נוכחותם של ברק ואורון, יחד עם עיכוב פרסום הדו"ח הסופי, אכן יצילו את אולמרט. "אני מאוכזב שמעבר לעיסוק של התקשורת במסקנות, הציבור עצמו לא מגיב דיו", מציין ח"כ אורון, "יש לקוות שהציבור בישראל יעבור בקרוב את שלב ההתפכחות", הוא אומר ומרמז על גוויעתו של הדיון הציבורי בעניין. יש להניח שההד הציבורי יתעורר מתרדמתו, רק כאשר מסקנותיה הסופיות של הוועדה יפורסמו בתחילת השנה הבאה. אם כך יהיה, לשותפיו הקואליציוניים של אולמרט יהיה קשה להישאר לצדו, גם אם כעת איש לא מהמר על פרישתם.

הריטואל כבר מוכר: אתה לא יכול להיות דמות פוליטית מהשורה הראשונה, אלא אם באמתחתך תיק חקירות כלשהו. למרות זאת, ניכר כי במקרה של אולמרט המסורת הזו קצת חורגת מגבולת הטעם הטוב. לטענתו של סער, במושב הזה חקירותיו של ראש הממשלה "יהיו יותר משמעותיות. אמנם ראשי ממשלה כבר נחקרו בעבר, אבל לעולם לא בעומס כזה, והחקירות מצטרפות כמובן לוועדת וינוגרד".

לשאלה עד כמה החקירות ישפיעו על תפקודו של אולמרט, מספק סער את התגובה האופוזיציונית המובהקת. "זה מטריד עד כמה ראש הממשלה יהיה עסוק בדברים אלו. מעבר לכך, הוא מנסה להעלות רעיונות הזויים כדי למקם את עצמו מעל החוק. אני מאוד מקווה, שאף אחד מהניסיונות האלו לא יצאו לפועל", אומר סער.

לפי פרופ' אבינרי, ההתלהמות הציבורית והפוליטית בעניין מיותרת. "עובדה שכנגד כל שלושת ראשי הממשלה שקדמו לאולמרט נוהלו חקירות, ובאף אחת מהן לא הוגש כתב אישום". עם זאת, גם הוא מבין שלעומס החקירות יש השלכות. "ללא ספק זה יקשה על ראש הממשלה ויטיל צל על כל החלטה שלו: בין אם הוא מחליט על התנתקות ובין אם הוא יחליט על כניסה ללבנון". בסופו של דבר, אבינרי סבור כי "מי שצריך לשפוט את ראש הממשלה זה הציבור".

השבוע הותר לפרסם כי ישראל תקפה בעומק סוריה. אולם בטרם הצנזורה הרפתה, הקשת הפוליטית שמרה על עמימות מופתית (למעט נפילה אחת). "אני לא התייחסתי לנושא עד היום ואינני מתכוון להתייחס אליו כעת", אומר ח"כ סער. גם משמאל, מציין ח"כ אורון כי הוא "לא יודע יותר ממה שהציבור יודע".

וכך, נבחרינו משאירים את הזירה לניתוחם של הפרשנים והמומחים. "לא הייתי שותף לעצבנות היתרה שהייתה בחודשי הקיץ", אומר פרופ' אבינרי. "המשטר של אסד האב וגם של הבן, התאפיין תמיד במתיחות מובנית בין רטוריקה קיצונית לבין התנהגות פרגמטית בשטח, ומה שקרה בשבועות האחרונים מעיד על כך. סוריה מוטרדת יותר מהבידוד הבינלאומי, ולכן האינטרס שלה במהלכים מדיניים אינו להשיג שלום, אלא כדי לצאת מאותו בידוד. המצב העדין ישמר בלי שינוי ממשי בשטח".

בהיבט המדיני, ח"כ אורון לא מסתפק בשקט מתוח: "הטעות הישראלית הרווחת היא לטרוק את הדלת בפני סוריה, מנימוקים שאינם שייכים לעניין. הסוד לתנאי הוא ירידה מרמת הגולן. והבעיה היא, שהממשלה בהרכבה הנוכחי נרתעת מלעסוק בנושא הזה. שבסופו של דבר, בצד מאמץ צבאי נדרש, הפתרון מצוי במאמץ המדיני, וכך אנחנו סוגרים מעגל וחוזרים לוועידה".