טרקטורון המריבה עירער את הדו קיום

התאונה שארעה ביום הכיפורים בכפר תבור עוררה את השד הלאומני מרבצו. דו-הקיום בין יהודים לערבים הועמד למבחן כשאסעד שיבלי, בן 20 מהכפר הבדואי שיבלי, דהר על טרקטורון בתוך כפר תבור היהודי ביום הכיפורים ופגע למוות בטל זינו בת העשר.

אמצעי התקשורת לא יכלו להתעלם מהמוטיבים הלאומיים בסיפור העיתונאי ופוליטיקאים שעטו על המקרה כמוצאי שלל רב. קצין משטרה אמר כי מדובר ב"פיגוע לאומני" ו"מעשה איבה". תושבי כפר תבור צוטטו התלוננו על תופעה הולכת ומחריפה של השתוללות צעירים ערבים בתוך יישובים יהודים ועל קרע הולך ומחריף בין החברה היהודית לזו הערבית בצפון.

בתחילת השבוע הוחלט לחקור את שיבלי בחשד לרצח, צעד חסר תקדים כשמדובר בתאונת דרכים. יום למחרת התקיימה תהלוכה לציון שבע שנים לאירועי אוקטובר 2000, בהם הזדהותו של הציבור הערבי-ישראלי עם המאבק הפלסטיני עלתה לו ב-13 קורבנות. האירועים האחרונים לא הפריעו לדוברים יהודים וערבים, אזרחי ישראל ותושבי הצפון, לדבר השבוע על דו-קיום.

"הדו קיום פה. הרי כל כפר נושק ליישוב", אומר כתב חדשות "הוט" בצפון שלומי ברטלר. "אני לא יכול להגיד שיש עלייה במתח בין יהודים לערבים, אלא רק כשקורה מקרה כמו זה בכפר תבור, ועושה המון רעש, אבל מחוץ לכפר תבור לא חשים במתח".

"העסקים כרגיל תהיה ההגדרה הנכונה עכשיו, למרות שהמצב לא אידיאלי", אומר העיתונאי הבכיר זוהיר בהלול, שהפך לאחד מסמלי דו-הקיום. "כשקורה מקרה כמו בכפר תבור ויש קורבן, קל מאוד לשייך אותו לעניין לאומני, אבל המשוואה הקושרת בין אלימות של ערבי לאידיאולוגיה לאומנית אינה נכונה, אלא משרתת פוליטיקאים נלוזים שמנסים להדליק את המדורה".

עם זאת, מעידים כולם על תופעה הולכת ומתרחבת של אלימות והתנהגות בעייתית של צעירים ערבים ביישובים היהודים. לדברי ברטלר, צעירים ערבים רבים מגיעים ליישובים היהודים, ובעיקר לערים הגדולות, נוהגים בחוסר כבוד מופגן ומפריעים את שלוות הציבור. "המקרה שקרה בכפר תבור הוא ללא ספק קיצוני, אבל על בסיס שוטף מפריעים צעירים ערבים לציבור היהודי. לפעמים הרעש והבלגן הופכים גם לאלימות".

"הם לא שונאי יהודים ולא גזענים, אלא פשוט צעירים חוצפנים וחסרי כבוד", אומר עורך המקומון "ידיעות הגליל" ותושב נצרת עילית, איציק סולומון. לדבריו, יחסי השכנות בעבר היו טובים הרבה יותר ומכבדים יותר, וגם היום הבעיה היא בקרב הצעירים בלבד. "לא מדובר בעבריינים, אלא בצעירים שבאים להתפרק ביישובים היהודים, לשתות ולראות בחורות - דברים שהם לא יכולים לעשות בכפר. בינתים, הם מרעישים, עוברים עבירות תנועה ומשאירים לכלוך".

גם במגזר הערבי מדברים על תופעה. "יש פרחחים שאני מתאפק שלא לריב איתם", אומר פאיז עבאס, עורך חדשות בעיתון "א-סינארה" ועיתונאי "ידיעות אחרונות" בעבר. עם זאת, הוא מדגיש כי זו אינה בעיה ערבית אקסקלוסיבית. "צעירים משני העמים נוהגים בפראות. כמה יהודים נרצחו בשנים האחרונות על ידי יהודים?", הוא שואל, ומזכיר כי רק השבוע השתוללו צעירים יהודים עם טרקטורונים בכביש החוף. "האלימות הגואה היא בעיה כלל ישראלית ובשום אופן לא ספציפית לערבים".

"כשמדברים על חוליגניות של ערבים נגד יהודים זוהי המשכה של תופעה שמתחוללת במגזר הערבי", אומר בהלול. "החברה הערבית עוברת תמורות מאוד משמעותיות, והדבר מתבטא באלימות וכפירה בערכים המגובשים של המיעוט הערבי. לכן יש יותר ויותר חיכוכים וחוליגניות בתוך המגזר – בין ערבים לערבים", הוא מסביר, ומזכיר כי גם החברה הישראלית עוברת שינויים דומים.

"ישראל הרי מובילה בעולם בשיעור האלימות בין בני נוער. תופעות האלימות הללו צצות גם בתוך היחסים העדינים בין יהודים וערבים – ולכן לא הייתי אומר שיש קרע בין החברות על בסיס לאומי או גזעני", קובע בהלול. "אני לא רואה הידרדרות ביחסים, מלבד העובדה שמדובר בשתי חברות שמתדרדרות לאלימות כמו חברות רבות בעולם".

עבאס ובהלול מצביעים שניהם על בעיה של מחסור בפעילות בשעות הפנאי לבני הנוער. "הבעיה היא שאין לצעירים לאן ללכת, בגלל המסורת ובגלל עניינים כלכליים. מקומות הבילוי היחידים הם בתי קפה עם נרגילות בנצרת", אומר עבאס. בהלול קושר את הבעיה לתסכול שמתפתח בקרב בני הנוער, שמוביל גם לעבריינות ולאלימות. "עוני ואבטלה מובילים לאלימות", קובע בהלול, ומציע לשפר את מצבו של הציבור הערבי, "כך שיחוש טוב יותר ויחוש שייכות גדולה יותר".

עבאס מצביע על בעיה נוספת - היעדרות המשטרה מהמרחב הציבורי הערבי. "גם לי מפריע הרעש של הטרקטורונים והפחד מהם. גם אני חושש מעבריינות ומההשתוללות בכבישים - הן של יהודים והן של ערבים, אבל לצערי אין אכיפה בתוך הכפרים", הוא אומר. "אני מקווה ורוצה שהמשטרה תיכנס לכפרים, כמו 99% מהתושבים הערבים".

כמו הדוברים הקודמים, גם עבאס לא מרגיש פגיעה בדו-קיום. "יש פעילות משותפת, בעיקר בספורט - יותר מחצי מהכדורגלנים בצפון הם ערבים - ויש גם המון קשרי חברות פרטיים", הוא אומר. גם לדברי ברטלר, כל הזמן מתקיימות פעילויות משותפות, כמו מפגשים בין תלמידים, חוגים משותפים, ומעל לכל - ספורט. "גם הגורם הכלכלי מגן על דו-הקיום בצפון", אומר עבאס. "ברגע שערבים יפסיקו ללכת לקניון בנצרת עילית, בעפולה ובטבריה - יפשטו העסקים את הרגל".

על אף הבעיות הרבות, והדרך הרבה שעוד צריכה להיעשות על מנת לשפר את מצבם של הערבים ולחזק את היחסים בין העמים, מסכימים כולם שהדור הולך ופוחת בשני המגזרים, ושלפחות בצפון עדיין אפשר לדבר על דו-קיום. בהלול סיכם את השיחה עם וואלה! חדשות באופטימיות זהירה, ואמר כי "היחסים הם כל כך יציבים וכל צד יודע להטמיע את האסור והמותר, כך שהתופעות השלילות השוליות לא מצליחות לפגוע במרקם היחסים העדין ובדו-קיום".