מאז ומעולם היה ידוע שנשים נוטות לדאוג יותר מגברים. הם אף סברו שנשים נוטות לתפוס מצבים כמסוכנים בקלות רבה יותר, ואף מפתחות חרדה במהירות. עתה, כולם יודעים למה.
נשים, על סמך שני מחקרים חדשים, מאמינות באופן גורף כי ניסיון עבר הוא כלי הכרחי להתמודדות עם ארועים בעתיד. המחקרים, שכללו ילדים בין הגילאים 3 ל-6 ומבוגרים משני המינים, בדקו כיצד הנבדקים מפתחים דאגה באמצעות חשיבה על ארוע שקרה בעבר ועשוי לקרות שוב.
במחקר הראשון, המשתתפים הקשיבו לשישה סיפורים בהם דמויות נפגעו על ידי אדם זר או חיה. בהמשך הסיפור, ימים רבים אחר-כך הדמויות חשו מודאגות ו/או שינו את התהנגותן כאשר התמודדו עם אותו תוקף שפגע בהם בעבר. לדוגמא, ילד שגנב צעצוע מילד אחר, עשוי לחשוש שאותו ילד יראה אותו משחק עם הצעצוע כאשר יפגוש בו, פן הוא יעניש אותו בדרך כלשהי.
נשים וחוסר ודאות
המחקר השני היה זהה, פרט לעובדה שהאדם בו נתקלה הדמות בחלוף הימים רק הזכיר במראהו את ה"תוקף", אך לא היה אותו אדם. בסוף כל סיפור נתבקשו המשתתפים להסביר למה הדמות חששה או שינתה את התנהגותה.
נשים - צעירות ומבוגרות כאחת - השתמשו לעיתים תכופות בסיבת "חוסר הודאות" על מנת להסביר את תגובת הדמות. הן הסבירו את התגובה במונחים של "אירוע שעשוי היה להתרחש" וייחסו לו משקל דומה ל"אירוע שאכן התרחש".
הן אף נטו, יותר מגברים, לחשוש מאנשים שדומים לדמות "התוקפת" והעריכו את הסיכוי שאותה דמות תתברר כאלימה אף היא, כגבוהים יותר מאשר הגברים. "התוצאות מדעיות משם שהן נעשו בהתבסס על ידע קודם תוך בחינה המצבים החדשים", אמרה קריסטין לאגאטוטה שערכה את המחקר עבור אוניברסיטת קליפורניה.