פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      געגועים לשמש אחרת

      לא ברור אם אלו הזיכרונות המתוקים מדיניץ, הסתיו העומד בפתח או ריבוי ערבי החג, אבל הביקור ב-Soleil הותיר בעיקר תחושה של פספוס

      ואז, כשכבר חשבתי שהתרגלתי לבדידות, הגיעו החגים. קצת לא יפה להתבכיין עליהם, אני יודעת. הרי רובכם בוודאי מצפים להם מאז פסח. אבל אני, שיושבת בבתי קפה בזמן שאתם מתרוצצים מסביב ועובדת בלילות שישי שבהם אתם עדיין מתרוצצים מסביב, אוהבת את הרעש וההמולה מסביב, ולו בגלל שלרגע זה מעניק אשליה שאני לא באמת לבד. עד כמה שבחורה עם גור כלבים נוירוטי יכולה להיות לבד.

      אחד מהניו ייר רזולושנס שלי היה לקחת יותר יוזמות, אז התחלתי בהצעת ארוחת ערב משותפת לזוג האויבים הלא מזיקים (חוץ מנטייתם לשדכנות ולנסנסנות) ולשחקן בפוטנציה, שבת זוגו השאירה אותו לבד לטובת טיול בנכר. להפתעתי הרבה כולם הסכימו. לפעמים יש יתרונות בלבקש רחמים. או שאולי המיקום, בבית הקפה Soleil (שמש בצרפתית) שנפתח על חורבות הדיניץ, אכן היה נוח לכולם כפי שחשדתי.

      הרחובות הדוממים בדרך לשם מילאו את תפקידם המכעיס והכניסו אותי למצב רוח מלנכולי סתווי. עדיין לובשת קצר, אבל הרוח מתחילה לחלחל לפרקים ולסמן שאוטוטו גם הקיץ יעזוב אותי. גם סוליי היה כמעט ריק. אי-אפשר להאשים את המקום בכמות האנשים שהיתה שם אותו ערב - בכל זאת היה זה חג - אבל על מה שהם עשו לעיצוב אפשר, ואולי אפילו רצוי, שמישהו ייתן את הדעת.

      קירות נטולי אופי

      מבחוץ המקום נותר כשהיה, ובפנים, במרכז, עדיין ניצב הבר כשמעליו פסיפס הזכוכית היפהפה, אבל משום מה החליטו הבעלים החדשים לצבוע את הקירות בלבן אפרורי, שמעניק לכל אופי קצת נטול אופי. אמנם הדיניץ בשנים האחרונות כבר לא היה זה, אבל באף שלב שלו אי-אפשר היה להתעלם מהעיצוב המרשים.

      החשד הראשוני עלה כשהאויבים ביקשו לחלוק קלאב סנדוויץ' (39 שקל) והמלצרית אמרה שבמנה הזו נכונה להם הפתעה. מתברר שהקלאב סנדוויץ' מגיע בלחם הבית ולא במשולשים הקלאסיים. האויב לא נכנע והתייצב לאתגר. השחקן הזמין כריך סלמון (36 שקל) וחצי היינקן (22 שקל), ואילו אני ביקשתי אוכל חם ומנחם והגרלתי את השקשוקה (32 שקל).

      הקלאב שלהם לא היה טרופיקאנה, כי אם יותר טרופית, וסבל מספוגיות של עודף רטבים. סנדוויץ' הסלמון הגיע עם רוטב פסטו דומיננטי מדי, אך השחקן מצא בו חיסרון יחידי, כי הגודל והדג נעמו לו. השקשוקה, לצערי, היתה מימית.

      כל הנוזלים האלו גרמו לי לדרוש בשלום השירותים. למקרה שתהיתם, אלו מכוסים בשלטים המדווחים ש"I Love Sex" ו(בפנים מונח ה??)בספר "300 טיפים לסקס טוב". שמישהו ינקה מפצעי את המלח הזה.

      סימני היכר לעבר טוב יותר

      קינחנו באספרסו קצר (9 שקלים) ובשני הפוכים (11 שקל), שלטעמנו היו סבירים בהחלט. ואז, כשכולם התפצלו לבתיהם - האויבים למשחק מונופול והשחקן לעוד שיחת טלפון לחו"ל - הבנתי שאני בעצמי כמו שטח הנדל"ן היפהפה הזה שעליו נמצא עכשיו סוליי: יש בי סימני היכר מובהקים למה שפעם הייתי, אבל הם הולכים ונעלמים נוכח הצבעים שמרחו עלי גברים, אנשים ומצבים. אלו הפכו אותי ממשהו שפעם היה מרהיב ומלהיב למשהו שכרגע הוא נחמד כזה, שימושי, במיקום טוב באמצע של הכלום והכל. אני יכולה לנסות להיות מיוחדת, להציע את לחם הבית, שאותו אני אופה רק אצלי במקום, ועדיין לבלות את החג לבד. ושהוא יהיה כמו עוד יום ועוד יום, רק עם שקט נורא.

      Soleil. נחלת בנימין 22. טל' 5101288. פתוח: א'~ו' 9:00 עד לקוח אחרון, שבת 11:00 עד לקוח אחרון.

      בקטנה

      סקס אפיל: מתחוור לזכר הדיניץ בימי הזוהר
      אנשים: בעיצומו של החג
      עיצוב: נאמר כבר הכל
      מצב רוח: ריבאונד
      שירות: נרגש
      מסך עשן: בחוץ
      הפוך: 11 שקל
      ליד הקפה: תפריט יינות עשיר
      טיפ: להחזיר את הקירות ליושנם
      שורה תחתונה: שמש בנחלת בנימין דום