אמונה היא חוויה חובקת כל ומשחררת, שמאפשרת לאדם להגיע לקבלה עצמית מלאה. ספקנות מפילה את האדם למצבים, שבהם הוא דוחה את עצמו ואת הסובבים אותו.
אמונה וספקנות הם שני מושגים, שמשמעותם משתנה לחלוטין כאשר האדם מסיר מעליו את מרבית קליפותיו ונשמתו הופכת להיות ה'אני' שלו. כשאדם עטוף בקליפותיו והוא פועל וחושב מתוכן, הוא תופש את המושג 'אמונה בקיום האלוהות' כידיעה ערטילאית בלבד.
אמונתו ספקנית והיא מכילה סימני שאלה רבים: אולי האמונה הקיימת נובעת מהרצון שיהיה אלוהים כדי להקל עלי את פחדי - שלא אחווה שהכל פרוץ ואין לי על מה להישען, שלא ארגיש שהכל מקרי ופתוח לגחמות רגעיות של הלא כלום. ואולי האמונה מקורה בסיפורי סבתא, באמונות תפלות ילדותיות שנותרו בי, משום שאין בי נאורות מספקת או חשיבה מדעית, או שייתכן ונסחפתי אליה בטעות בשלב כלשהו, מתוך השפעה של הסביבה, החינוך שקיבלתי או הספרים שקראתי.
האמונה שאנו חווים מאחורי הקליפות שלנו, נתונה למצבי רוחו של האוחז בה והיא מתנדנדת על כף המאזניים, כשעל הכף הנגדית מונח הספק. כשגדל הספק, האמונה קטנה וכשגדלה 'האמונה' הספקנות קטנה, אך היא לעולם טבועה בתוכה. כל עוד ישנה ספקנות לגבי קיומו של אלוהים, בין אם היא חלקית או מלאה - אין אמונה כלל.
למצוא את השקט הפנימי
כאשר אדם נמצא במצב שבו הוא ונשמתו אחד הם, לגביו האמונה והספק אינם שלובים יותר זה בזה. הוא נמצא באמונה שלמה. לגביו אלוהים קיים בוודאות ובינו ובין האלוהות קיימת אינטימיות ממשית, קשר שאין לגביו כל שאלה - אהבת אמת דו צדדית.
האדם אוהב את האלוהים בדיוק כפי שאלוהים אוהב אותו.
זו אינה ידיעה מחשבתית או ניחוש - זוהי חוויה של אני אהוב ואוהב ואין כל ספק בכך. גם אם מופיע בחיינו אירוע מכאיב או מפחיד, הוא נשלח אלינו מאלוהים ואת סיבתו נגלה בהמשך. כך או כך הופעתו של האירוע נועדה לגרום לנו להתקדם לעבר ייעודנו וללמוד עוד על עצמנו. במצב זה, אין יותר אפשרות של אמונה שיש בה ספקות. המושג אמונה מקבל באותו רגע משמעות מוחלטת, חד משמעית, שאי אפשר לסתור אותו באף דרך. זוהי ידיעה שמעל לידיעה, זוהי הכרה שאין עליה עוררין.
ההרגשה החובקת כל, שאלוהים אוהב אותנו מכף רגל ועד ראש, על כל מעשינו, מחשבותינו ורצונותינו, היא החוויה המרגיעה ביותר שאדם יכול לשאוף אליה ויוצרת שקט פנימי אדיר. בכל מצב אחר, אנחנו נעים בעולם חשופים ופגיעים וטורחים ללא הרף לחפש אהבה, אהדה, הערכה, אישורים, הגנות וביטחון. מאותו הרגע שאנו מקושרים ישירות לאלוהים בידיעה מוחלטת שהוא אכן אוהב אותנו, התלות שלנו באנשים אחרים הולכת ונעלמת, תחושת שחרור מציפה אותנו ופוטרת אותנו מהמחוייבות האינסופית לרצות את הסביבה.
להיות במרכז הלב
אמונה היא חוויה של עטיפה אלוהית אוהבת המעניקה לאדם חופש מסחטנות חברתית. מאותו הרגע שבו האדם חופשי לפעול שלא מתוך צורך לשאת חן בעיני האחר, הוא יכול לעשות את מעשיו במידה הנכונה, בזמן הנכון ורק את המתבקש מתוך העניין עצמו.
אדם שנמצא במצב של ידיעה פנימית חזקה שהוא אהוב על ידי אלוהיו, אינו מפחד מבני אדם, גם אם הם גדולים, חזקים ומלומדים ממנו. הוא מרגיש עצמו נבחר ללא חובת הוכחה ואינו זקוק לתעודות ולאישורים.
אדם מאמין לא ייתן לעצמו להיסחף לספק. להיות באמונה, פירושו שהאני התודעתי מצוי במרכז הלב. שם ורק שם, אדם יכול לחוות את עצמו כאהוב. כשאדם מעלה ספק באהבה שאותה הוא חווה, הוא מעביר את מרכז האני שלו לראשו השרוי בשליטת השכל ובאותו רגע נעלמת חווית האהבה.
השכל אינו מסוגל לחוות אהבה, להכיר בקיומה ולהרגיש אותה. הראש בודק, שואל, חוקר, מתפלסף, צובר ידע, מתחבט. הלב יודע בלי לשאול - הוא חווה, מרגיש ומשדר לראש אמונה. הוא מרגיע את הראש ואומר לו - הפסק לשאול, היכנע, האמן לי, הקשב לסוג ידיעה אחרת שבאה מתוך התחברות של מהויות, ידיעה שאין בה מקום לספק, ידיעת אמת.
אמונה אינה סוג של מחשבה, אמונה היא מצב של הוויה. אמונה היא מיקום האני במרכז הלב ומיקום הלב במרכז היקום. האני חווה את כל היקום על אינסופיותו כיחידה אחת שלמה, מחוברת ואוהבת, שיודעת את עצמה דרכו. אמונה היא התממשות האלוהי באדם.
אירי ישראלי רושין היא מייסדת האקדמיה לנשיות עכשווית, אמנית ומורה רוחנית. ספריה ומאמריה נלמדים בבתי הספר לרפואת הגוף והנפש.
