יש משחקים שבהם אתה מפסיד ויוצא מעודד, למשל כשאתה בעונת בנייה ורואה שחקנים צעירים נותנים מאבק מכובד ועיקש מול יריבה עדיפה. מצד שני, יש משחקים שבהם אתה מנצח ואתה מתחיל להפנים שהקבוצה שלך עומדת לפני עונת בנייה. ביום ראשון חזיתי במשחק מהסוג השני.
אבל בואו נניח לרגע את הפילוסופיות בצד ונשיר ביחד שיר תודה לאדם גדול ויקר, שכאשר כל פנתר היה מחוסר אונים והרים ידיים, הצליח בשלושה מהלכים מבריקים להציל את המשחק של הפנתרים, ולמעשה גם את כל העונה.
אני מתכוון כמובן לדיאנג'לו הול.
אנחנו נמצאים 6 דקות לתוך הרבע השלישי, אלג'י קראמפלר נכנס לתוך האנד-זון של הפנתרים וקובע 10:17, אחרי דרייב שבו ההגנה מצליחה להפוך את ג'ואי הרינגטון לקוורטרבק לגיטימי. רגע לפני שהכל מתרסק, ג'ון פוקס לוחץ על כפתור הפאניקה. "בואו נפתיע אותם בתרגיל חדש", הוא פוסק ללא היסוס. "סטיבי, מיד עם שחרור הכדור רוץ בריצת אמוק לאורך הקו השמאלי. ג'ייק, מסור לו הכי רחוק שאפשר".
מסתבר שהתרגיל הצליח להפתיע את הול, שעשה את המתבקש: זינק בקפיצת טרזן מרשימה על סטיב סמית. "פאס אינטרפירנס", קבעו השופטים ללא היסוס, על קו ה- 43 יארד של הפלקונים. הרוחות עוד לא נרגעו, ובסנאפ הבא שוב מצליח הול לעשות פרסונל פאול ולהעמיד את הפנתרים על קו ה-22. הגנת הפלקונס לא התרגשה, ושוב הצליחה לעצור את ההתקפה חסרת המעוף של החתולים. בדאון שלישי ושמונה נאלץ דלהום להיכנס ל-mode של מנוסה מטורפת מג'ון אברהם, שתפס אותו אחרי איבוד של 9 יארדים תמימים. דאון רביעי בטווח שאפילו הפילד-גול בסכנה? לא ממש, כי הול שוב מצליח לאבד את הריכוז ולעשות עבירה בלתי ספורטיבית, הרבה אחרי סיום המהלך!
בשלב הזה, בדאון ראשון ו-14 מול ההגנה העצבנית של הפלקונס, הט"ד הגיע אחרי 2 מהלכים נוספים. המומנטום עבר לפנתרים, וכל השאר היסטוריה.
סטטיסטיקת השבוע: המרת דאון שלישי. בעונה שעברה הפנתרים היו אחרונים בליגה עם פחות מ-20 אחוזי המרה. ביום ראשון עד הפציעה של דלהום היחס היה 1/8. אחרי הכניסה של דיויד קאר 2/2. הסטטיסטיקה של דלהום השנה מצויינת (שלישי בליגה בק"ב רייטינג), אבל קאר ניהל בקור רוח את ההתקפה ואני בטוח שגרם לכאבי ראש לא קטנים לפוקס. בינתיים הדיווח הוא שהפציעה של דלהום לא חמורה והוא חוזר ביום ראשון הקרוב.
ואם התרשמתם מ-122 היארד הקרקעיים של פוסטר אתם יכולים להירגע, כמעט 40 מתוכם הושגו בדרייב האחרון בגארבג' טיים. אם בשבועות הקודמים לפחות ראינו דברים גדולים מסטיב סמית, השבוע הוא סיים עם 6 יארד. ועל ההגנה הלא קיימת נרחיב בפעמים הבאות.
"עדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה", אמר האווירון במשפט אלמותי, אבל לא פתר לנו את הדילמה שהעלה אחד המגיבים במדור ביום ראשון האחרון מה יותר גרוע - לשחק מגעיל ולנצח, או לשחק מגעיל ולהפסיד?
והכל מתכנס לקרב הגדול ליום ראשון הקרוב ב-22:05. שודדי הים מגיעים לבנק אוף אמריקה סטדיום, אחרי ניצחון גדול על האיילים ותצוגת הגנה מפלצתית. שתי הקבוצות במאזן 1:2, כששתי הקבוצות האחרות בבית עם מאזן 3:0, כלומר המנצחת מקבלת מקדמה מוראלית רצינית ביותר בדרך לפלייאוף. התחזית: אהממממ... התחזית... ברור שנפרק אותם! כי זה מסתדר עם הלוגיקה של רוזנטל (הערת רוזנטל: לך חפש, אתם פייבוריטים).
טורי אוהד - גם אתם יכולים
וואלה! פוטבול מקווה לפתוח מסורת בשיתופכם. בכל שבוע נשתדל להעלות כאן אוהדים שיספרו על מעללי קבוצותיהם. זה יכול להיות מונולוג כואב ונוגע ללב, שיר הלל לשחקן אהוד, תרועת ניצחון או סתם משאלה, הרהור והגיג.
הפינה תעלה ביום רביעי בדרך כלל, ולכן עליכם לשלוח את הטקסט לא יאוחר מיום שלישי בערב. איננו יכולים להבטיח שכל הטקסטים יראו אור, אבל אם נמצא לנכון לפרסם יותר ממאמר אחד בשבוע - נשמח לעשות זאת. לא להתעצל - חכו למחזור הקרוב ותנו לנו מפרי מקלדתכם מייד אחריו.