נהגי המוניות דווקא אוהבים אותו

קשה לקיים ראיון עם החשב הכללי באוצר, ירון זליכה, בבית קפה במרכז ירושלים. מדי כמה דקות ניגשים אליו עוברי אורח זרים, לוחצים את ידו, מעודדים אותו להמשיך במאבק. אישה אחת אמרה לו: "אני לא מבינה הרבה בכלכלה, אבל הבן שלי, סטודנט לכלכלה, מעריץ אותך".

שולחן של פנסיונרים, בוגרי התמ"ת, מצדיע לו. מנכ"ל לשעבר של משרד ממשלתי חשוב מחבק אותו. איש לא תוקף אותו. "כדאי היה לבוא לירושלים", אני מעיר. "ככה זה גם בתל אביב", הוא מתגאה, "אתה מוזמן לבוא ולראות". ביציאה, על הכביש הראשי, מזהים אותו נהגי מוניות, עוצרים, והתמונה חוזרת על עצמה.

ירון זליכה הוא הפקיד הבכיר השנוי ביותר במחלוקת בישראל. ולא בכדי: החשב הכללי (חשכ"ל), שצמרת משרד ראש הממשלה והאוצר אוהבת כל כך לשנוא, לא חוסך את שבטו מאיש.

לתפקיד החשב הכללי נכנס במרץ 2003. הוא היה המינוי הבכיר הראשון של נתניהו בצמרת האוצר, והחשב הראשון שבא לתפקיד מהמגזר הפרטי. חרף גילו הצעיר (37), מאחוריו שורה של הישגים מרשימים באקדמיה ובמגזר העסקי.

בין השאר שימש יועץ כלכלי בלשכת ראש הממשלה, ראש האגף לתכנון עסקי ואסטרטגי בפרטנר, סמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בתבל-טלקום וסמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בחברת דרך ארץ. הוא סיים לימודי תואר ראשון בכלכלה ובחשבונאות באוניברסיטת בר אילן, ושם גם השלים דוקטורט בכלכלה. מאז 98' הוא עומד בראש החוג לחשבונאות בפקולטה למנהל עסקים בקריה האקדמית קרית אונו.

נתחיל בהתחלה. איך הגעת למשרד ראש הממשלה? איך הכרת את בנימין נתניהו?

"ב-96', כשנתניהו נבחר לראשות הממשלה, הוא מינה את [[משה ליאון]] למשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה והפקיד בידיו את האחריות על התחומים הכלכליים. ליאון הוא רואה חשבון, לא מאקרו-כלכלן. הוא חיפש מאקרו-כלכלן שיהיה אחראי לעניינים המאקרו-כלכליים במשרד ויסיע לו ולראש הממשלה.

באותו זמן הייתי דוקטורנט צעיר למאקרו-כלכלה בבר-אילן, ובמקביל ניהלתי מחלקה מקצועית במשרד רואי חשבון. מישהו במשרד דיבר עם ליאון. הוא זימן אותי לראיון. בעקבות הראיון זומנתי לעוד ראיונות ומבחנים.

"כנראה שהצלחתי. מוניתי ליועץ כלכלי למשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. אז גם הכרתי את נתניהו. חשוב להדגיש, קודם לכן לא היה לי שום קשר אתו, וגם אחרי שהתפטרתי, ב-98', הקשר בינינו הסתכם בברכות שנה טובה או מזל טוב לרגל הולדת בנותי".

כאן סוטה זליכה מהשאלה, כפי שיקרה כמה פעמים בהמשך הראיון, ומתייחס לשמועות לפיהן הוא מתכנן לרוץ לכנסת ברשימת הליכוד, כמועמדו של נתניהו לתפקיד שר האוצר בממשלה הבאה. "אני מודע לניסיונות הכזב לקשור לי אספירציות פוליטיות, כמו גם לניסיונות להשמיץ ולהכפיש אותי. אני גם מבין היטב שזה המחיר שאני נדרש לשלם על השליחות הציבורית שנטלתי על עצמי.

"למען הסר ספק, הצהרתי בעבר כי תפקיד החשב הכללי הוא השליחות הציבורית האחרונה שאמלא. לאחר שאסיים את תפקידי אפרוש מהחיים הציבוריים. האקדמיה מפרה אותי ונותנת לי עניין רב. היא תוסיף ללוות אותי עוד שנים רבות".

ב-2003, לפני שמונית לחשב, ייעדו אותך לתפקיד מנכ"ל הרכבת. איך הפכת לחשב כללי?

"כשהתחתנתי, הבטחתי לאשתי כמה הבטחות. בין השאר התחייבתי לא למלא תפקידים ציבוריים, בשל המחיר שנדרש מכל מי שבאמת מתכוון למלא את שליחותו. לכן כלל לא עלה בדעתי להסכים להצעת נתניהו להתמנות לחשכ"ל.

כשנתניהו התמנה לשר אוצר, בתחילת מארס 2003, הייתי בשיא הקריירה שלי הן מבחינת רמת ההכנסה והן מבחינת ההכרה המקצועית. הייתי מספר שתיים בחברת הענק דרך ארץ, שהקימה את כביש חוצה ישראל. קיבלתי אז את אות מנהל הכספים המצטיין בישראל.

"בשבת, יום לפני שנתניהו נכנס לאוצר, הוא חיפש אותי, ולבסוף מצא אותי בבית הורי. לדבריו, הוא נתן לי חופשה של שש שנים וכעת החופשה הסתיימה. הוא ביקש שאחזור לשירות המדינה, הפעם לתפקיד החשב הכללי באוצר. הודיתי לו, אבל אמרתי שלא זכור לי שנחתי בשנים האחרונות, ושאין בכוונתי לחזור לשירות הציבורי, אך שאשמח לסייע לו".

למה חשבת שהוא צריך סיוע?

"כזכור, במרץ 2003 המשק הישראלי היה בשיא המיתון הארוך בתולדותיו. ישראל הידרדרה ברמת החיים וחל גידול ניכר בפערים החברתיים, בעוני ובאבטלה. נתניהו ביקש שאכין אסטרטגיה מאקרו-כלכלית ואציג אותה בפניו למחרת, מיד לאחר טקס חילופי השרים באוצר. נכנסנו יחד לחדר של שר האוצר היוצא ([[סילבן שלום]] - מ"ב). חיפשנו את מתג האור. כשמצאנו, נדהמנו לגלות ששולחן השר עמוס בשאריות ובחפצים מיותרים.

"על שולחן השר נותר זבל רב, תרתי משמע. צחקנו. בפגישה דנו בשינוי דרמטי ב[[מדיניות הפיסקלית]] המאקרו-כלכלית. אחת הדרכים המקובלות לחלץ משק ממיתון ולהאיץ את הפעילות היא לנהל מדיניות פיסקלית מרחיבה, כלומר להגדיל את ההוצאה. למשל בהשקעות בתשתית ובהפחתת מסים. ברוב המקרים מדיניות כזאת מניבה תוצאות בטווח הקצר.

"אבל יש מצבים נדירים שבהם מדיניות פיסקלית מרחיבה גורמת לתוצאה הפוכה, כלומר לדיכוי הפעילות ולהעמקת המיתון. בספרות התופעה הזאת מוכרת כאירוע נון-קיינסיאני. ב-2001-2002 המשק הישראלי לקה בתסמונת נון-קיינסיאנית. החלטת קברניטי המשק באותן שנים לנקוט מדיניות מרחיבה היתה שגויה, והחמירה את המיתון".

"בסוף אותה ישיבה", מספר זליכה, "חזר נתניהו לעניין החשכ"ל. הוא אמר: 'אני מבקש שתסכים להתמנות לתפקיד החשב הכללי. אתמול בלילה ביקשתי משר התחבורה החדש, [[אביגדור ליברמן]], להקפיא את כוונתו להציע לך את תפקיד מנכ"ל הרכבת או מנכ"ל מע"צ'. כך למדתי לראשונה על הרעיון למנות אותי למנכ"ל הרכבת. התפקיד קרץ לי. זה לא תפקיד ציבורי פר-סה, אלא משרה עסקית. בחודשים הבאים נתניהו הפעיל עלי מסע לחצים כבד. בסוף נכנעתי".

למה נתניהו רצה אותך כל כך בתור חשכ"ל?

"הוא השתמש במטפורה של 'לנער את העץ'. הוא אמר שהוא צריך מישהו שיכול לראות בעין בלתי משוחדת את ההתנהלות הכספית הממשלתית, מישהו שיהיה חזק מספיק לעמוד בלחצים. בסוף הוא אמר: 'זו שערורייה שאני צריך לרדוף אחריך'.

"כשלקחתי את התפקיד היה ברור לי שלא אוכל להשלים עם מדינה שמשלמת בפיגור גדול לספקים שלה, שמעלימה מסים, מחלקת פטורים ממכרזים למקורבים, מפרסמת דו"חות כספיים פיקטיביים.

זאת היתה מדינה שלא מנהלת את נכסיה, לא גובה את חובותיה, מדינה שמנהלת את הרכש שלה בשיטות מהמאה ה-19 ופועלת באופן לא תקין בתחומים רבים המצויים בתחום האחריות הישיר שלה. התחלנו ביישום רפורמות רבות במטרה לחסוך בהוצאה התקציבית ולפנות מקורות להפחתות מסים.

"המהפכה שלנו התמקדה בשינוי תרבות המכרזים, בקיצור הביורוקרטיות, בהבאת משקיעים זרים, בפתרון בעיות המיסוי והחשבונאות, בהטמעת שיטות בקרה ובהגברה משמעותית של התחרותיות הפיננסית ומכרזי התשתית. התוצאות לא איחרו לבוא, וכיום יש פרויקטים מוצלחים בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים בכל התחומים - כבישים, רכבות, מנהרות, מתקני התפלה ואפילו בית סוהר.

"חשוב להדגיש: הרפורמה הכוללת בתקציב המדינה קרובה אמנם להשלמה, אך הרפורמה במגזר הציבורי אינה קרובה אף לאמצעיתה. כעת יש לקחת את הכלים והשיטות שהטמענו במשרדי הממשלה ולהטמיע אותם ברשויות המקומיות, בחברות הממשלתיות ובמנהל מקרקעי ישראל".

אז אם הכל טוב כל כך, למה צברת אין-ספור אויבים?

"כאשר אני קורא את שלל הגידופים והשקרים שמנסה חבורה של חשודים בפלילים ומקורביהם להפיץ עלי ועל אנשי, אין לי אלא לומר לציבור שני דברים: ראשית, ראו איזו מהפכה חוללנו בתחום התשתיות ובתחום ניהול הכספים הממשלתיים. שנית, מרבית ההשמצות הן כלליות, מבלי לציין דוגמאות קונקרטיות. ולא בכדי - אלה שכן נתנו דוגמאות נמצאו דוברי שקר. כל הדוגמאות היו מפוברקות. זה רק הראה שאין בכוחם למתוח ביקורת אמיתית".

מדוע לא התפטרת מתפקיד החשכ"ל בקיץ 2005, כשנתניהו התפטר מהאוצר?

"משרת החשב אינה משרת אמון. החשכ"ל הוא שומר הסף הכספי הראשי של הממשל. יש לו חובת אמון כלפי הציבור וכלפי החוק. לא עלה על דעתי, כשלקחתי על עצמי את המשימה, לברוח באמצע. מעניין שאתה לא שואל אותה שאלה ביחס למינויים אחרים שנעשו בתקופת נתניהו".

מה אמר לך נתניהו כשפרש מהממשלה?

"הוא קרא לי לשיחה ואמר שהוא עומד להודיע על פרישה מהממשלה. באותה הזדמנות הוא הזהיר אותי ממה שעומד להתרחש עם כניסתו של אולמרט לאוצר. לצערי הוא צדק".

עם כניסתך לתפקיד התחילו הריבים עם בכירים במשרד. הראשונים שהצלחת להסתכסך עמם היו קודמיך בתפקיד. האם שי טלמון ו[[ניר גלעד]] מושחתים?

"[[שי טלמון]] הוא אדם ישר וראוי לכל הערכה, ובוודאי להערכה שלי. מעבר לכך לא אוסיף מלה".

האם [[יוסי בכר]] וקובי הבר מושחתים?

"בניגוד לרושם שמישהו דואג ליצור בתקשורת, מעולם לא חל נתק ביני לבין עמיתי באוצר. ההפך הוא הנכון. ברבות מהרפורמות שהובלתי קיבלתי סיוע מעמיתי. לא תמצא ציטוט מפי ידידי [[קובי הבר]], למשל, שיבסס את שאלתך. אשר ליוסי בכר, לצערי לא אוכל עדיין להתייחס אליו ולדבר על יחסי עמו לאור פרשת בנק לאומי ומה שהוא עשה או לא עשה".

האם ימימה מזוז, היועצת המשפטית של האוצר, מושחתת?

"גם במקרה הזה לא אוכל להתבטא, בדיוק מאותה סיבה. אומר רק שני דברים: את אות המופת למנהל תקין היא בוודאי לא תקבל על תפקידה בפרשת בנק לאומי. שנית, אני לא הייתי זה שנענה להצעה של אדם כמו אברהם הירשזון לכהן כיו"ר חברה ממשלתית (הירשזון ייעד את ימימה מזוז לתפקיד מנכ"ל הרכבת - מ"ב). אוכל לגלות שגם לי רמזו על תפקיד יו"ר חברת ענק ממשלתית שממתין לי רק אם איישר קו, אך איני נוהג לקפוץ על כל עגלה מסריחה".

איך היית מגדיר את יחסיך עם ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון?

"קטונתי מלנהל מערכת יחסים עם מר שרון, אף שזכיתי לקבל מידו את אות מנהל הכספים המצטיין בישראל. עם זאת, אין זה סוד שעם בנו עמרי היתה לי מערכת יחסים קשה, ותרשה לי להתגאות בכך".

"האם אהוד אולמרט יכול לטעמך להיות ראש ממשלה?"

"זה לא ענייני. ענייני הוא הסמכות שהחוק הפקיד בידי, והיא לוודא שכספי המדינה ונכסיה מנוהלים ונשמרים כיאות".

במה אתה מאשים את ראש הממשלה בפרשת לאומי?

"דומני שהחלטת פרקליטות המדינה לחקור את אולמרט באזהרה, כחשוד, מדברת בעד עצמה. מעבר לכך, בשלב זה, אין בכוונתי להרחיב".

בערב יום הזיכרון בשנה שעברה הגשת את דו"ח הביקורת השנתי של החשב הכללי למבקר המדינה, ולמעשה עקפת את אולמרט, בכר והבר. למה?

"אחת הרפורמות החשובות ביותר שביצענו במערך הכספי הממשלתי היתה הפיכת מערך הדיווח הכספי השגוי למערך דו"חות כספיים שערוכים לפי כללי החשבונאות הבינלאומיים המקובלים. לציבור הרפורמה אולי נשמעת משעממת, אך דו"חות כספיים תקינים הם דו"חות שבאמצעותם רואי החשבון של המדינה חושפים את כל הליקויים בניהול הנכסים, ההתחייבויות והתקציב.

"דו"חות כספים אמורים להיות ערוכים על ידי רואי חשבון בלתי תלויים. הם מעולם לא עברו צנזורה או עריכה על ידי עמיתי באוצר. כך נהגו קודמי, וכך נהגתי גם אני. אפשר להבין את ההשתוללות של גורמים מסוימים, שאגב אינם קובי הבר, שנתפסו בקלקלתם".

איך אתה מסביר את היחסים המיוחדים בינך לבין מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, למרות פער הגילים ביניכם?

"אנחנו שני שומרי סף שמנסים לעשות את עבודתם נאמנה. אני מאמין שהידרדרותה של ישראל בכל הקשור לשחיתות השלטונית מחייבת שיתוף פעולה בין קומץ שומרי הסף שעדיין מתפקדים. לשמחתי, אני זוכה לתמיכת אלפי עובדי החשכ"ל והחשבויות במשרדי הממשלה, ובעזרתם עלה בידי לקדם את המשימות שהוטלו עלי".

האם פרשת השחיתות ברשות המסים, פרשת שוקי ויטה או פרשת הרשות לעסקים קטנים הן תוצר לוואי של השחיתויות שעליהן אתה מתלונן?

"אין ספק שהן תוצר לוואי, אבל לדעתי במובן שונה מהמקובל. בשנים האחרונות נפרץ הגבול שבין המותר והאסור בפעילותם של אנשי ציבור. טשטוש הגבולות עלול להביא למעשים אסורים, אבל צריך לקוות שהמעורבים יצליחו להוכיח את חפותם".

למה נתניהו לא עוזר לך?

"לא ביקשתי עזרה מאיש ואיני זקוק לעזרה, מלבד הגיבוי של עובדי החשב הכללי, האמון של החוק והאהדה הציבורית, שמחממת את לבי".

מנכ"ל האוצר, ירום אריאב, טען כי אתה פוגע בעבודת האוצר.

"יש לי הערכה לירום אריאב, אבל כדאי לזכור את העמדה הלא נוחה שבה הוא נמצא, בהיותו משרת אמון בעבר של אברהם הירשזון וכיום של רוני בר-און".

ובכל זאת, כל ראשי האוצר התלוו באחרונה לשר האוצר בר-און בבואו לוועדה לביקורת המדינה של הכנסת כדי לתקוף אותך.

"אכן, המחזה בוועדת הביקורת הפריע לי, בייחוד משום שחלק מהאנשים ניגשו אלי קודם לכן לחזק את ידי. זה מאוד מצער, אך אלה הנורמות שעדיין מקובלות במגזר הציבורי. דומני כי מאמצי והמאמץ של חברי מצליחים לערער אותן".

האם רוני בר-און נשלח לאוצר כדי לחסל אותך?

"את השאלה הזאת כדאי שתפנה אליו ואל אהוד אולמרט, שבוודאי יאמרו את האמת".

מה יהיה ב-19 באוקטובר? לטענת שר האוצר החוזה שלך מסתיים יום קודם.

"אילו הייתי נוהג לפי אמות המידה של אנשים כדוגמת אברהם הירשזון וחבריו הטובים, כהונתי היתה בוודאי לנצח נצחים. מעבר לכך, הייתי סולל את דרכי לראשות אחת החברות הגדולות במשק, נניח החברה לישראל. אבל אני לא מוכן לשחות במים האלה. אני מוכן לשלם את המחיר האישי. ב-19 באוקטובר אמשיך לכהן כחשב כללי. אמשיך כל עוד יש בי כוח להגן על האינטרס הציבורי, עד שהרפורמות שהנהגתי בשירות הציבורי ובהתנהלות הכספית שלו יגיעו לנקודת האל-חזור. איננו רחוקים מנקודה זו".

רוני בר-און, ימימה מזוז, סילבן שלום, אברהם הירשזון וירום אריאב סירבו להגיב לדברים. תגובתו של עמרי שרון לא התקבלה עד לסגירת הגיליון.