פידל קסטרו, מלאך ושטן

מנהיג קובה התראיין השבוע לטלוויזיה, אחרי שלא נראה חודשים אחדים. במיאמי נפוצו שמועות על מותו לפני כחודש, אבל את [[פידל קסטרו]] לא קוברים כל כך בקלות. ניסו להתנקש בחייו מאות פעמים, הנשיא [[ג'ורג' בוש]] אמר רק ביום שלישי האחרון ששלטונו קרוב לקיצו, אבל פידל עוד עשוי להישאר בשלטון אחרי ממשל בוש. הוא בן 81 השנה, ואת דרכו הפוליטית התחיל בשנות ה-50 . בשלטון הוא אוחז זה 48 שנה. 8 נשיאים אמריקאים התחלפו בשנות כהונתו, מעצמות עלו וירדו, המלחמה הקרה הגיעה לשיא ושככה, אבל פידל קסטרו נשאר סלע איתן על האי הקריבי.

מה הסוד של מדינאי זה, היחיד ששרד מול מעצמת העל שרצתה כל העת בנפילתו? ב[[קובה]] הוא דמות קונסנזואלית ואהודה למדי, אם לא נערצת. בעולם יש לו מבקרים חריפים וחסידים. מי צודק? האם פידל קסטרו או עריץ אכזר או מנהיג דגול?

קסטרו נולד בשנת 1926 לאב אמיד. אימו היתה משרתת בבית אביו, ופידל בילה את שנות ילדותו במשפחות אומנות. אביו התחתן עם אימו כשפידל היה בן 15, ורק כשהיה בן 17 קיבל פידל באופן רשמי את שם משפחתו של אביו. הוא התחנך בבתי ספר קתוליים ונחשב תלמיד מחונן.

בשנת 1945 החל פידל ללמוד משפטים באוניברסיטת הוואנה. שנות לימודיו היו סוערות ביותר מבחינה פוליטית. חבורות סטודנטים שונות בעלות תפיסות פוליטיות מנוגדות היו כה מסוכסכות, שלא פעם העימותים היו מסתיימים ביריות ובניסיונות התנקשות.

בשנת 1953, היו פידל ואחיו [[ראול קסטרו]] מעורבים בניסיון הפיכה כושל נגד הרודן פולחנסיו בטיסטה. פידל הקים ארגון גרילה וניסה לתקוף בסיס צבאי. בניסיון נהרגו 69 בני אדם מתוך 135 חברי הארגון. החברים הנותרים ניסו לברוח אבל נתפסו.

למרות הוראה להוציאו להורג, הוא ואחיו נשארו בחיים, כנראה משום שהגנרל שלכד אותם הכיר את פידל מימי האוניברסיטה שלו. הוא נשפט ונדון ל-15 שנות מאסר ובמשפטו נשא נאום חוצב להבות בו פירט את משנתו הפוליטית. "גנו אותי, אין זה משנה. ההיסטוריה תסלח לי", אמר בנאום המפורסם. אחרי שנתיים הוא השתחרר מהכלא, כשבטיסטה נאלץ להעניק חנינה כללית לאסירים הפוליטיים.

לא כולם זכו ליחס כשל האחים קסטרו. בטיסטה שלט ביד ברזל ורצח רבים מבין מתנגדי המשטר. בטיסטה שלט בחסות ארצות הברית ובתקופתו 60 אחוז משטח קובה היה בידיים אמריקאיות. אזרחי קובה עבדו אצל האדונים מארצות הברית בזול. למאפיה האמריקאית הייתה אחיזה לא מבוטלת בכלכלה הקובנית, שחלק ניכר ממנה נשען על זנות והימורים.

המהפכה של 1959, בהנהגתו של קסטרו, הועילה לקובנים בכמה מישורים. קסטרו ערך רפורמות בקרקע, חילק מחדש את משאבי המדינה וחיסל למעשה את הפערים המעמדיים. הוא בנה מערכת חינוך לתפארת ולמעשה חיסל את האנלפבתיות. מערכת הבריאות שהקים מעניקה שירותים איכותיים בחינם לכולם והעלתה את תוחלת החיים לרמה מערבית. כיום חי קובני ממוצע 77 שנים (בארצות הברית הממוצע הוא 78, ברוסיה 65 ובישראל 79.6). הנסיעה בתחבורה ציבורית היא כמעט בחינם, הלימודים באוניברסיטה נעשים בתמורה לעבודה ציבורית, אבל פרט לזה הם בחינם.

יש משהו נדיר בנאמנות של קסטרו לאידיאולוגיה שלו ובעיקשותו לעמוד מול ארצות הברית. עד לפני שנה בערך היה המהפכן הקשיש לובש מדים ונואם לאומה נאומים של שעות, שכל כולם אידיאולוגיה חדורת אמונה. אבל אלו לא היו נאומים משמימים – קסטרו משלהב, מסביר ומשכנע. הוא סוחף ומתחושת השליחות שלו לא נגרע דבר מאז נאום "גנו אותי, ההיסטוריה תסלח לי".

אבל קסטרו לא הצליח להפוך את קובה למדינה משגשגת כלכלית. ההסתמכות שלו על הכלכלה הסובייטית מנעה פיתוח במשך שנים. מאוחר יותר, כשברית המועצות התמוטטה, המערכת הכלכלית של קובה ספגה מכה קשה. האמברגו המסחרי שהטילה ארצות הברית על קובה תורם למצוקה ולרעב.

השכר הממוצע נמוך ביותר, רוב העובדים מועסקים בשירותים, המגזר החקלאי והתעשייה יחד מהווים כ-35 אחוז מהמשק בלבד. התוצר הלאומי הגולמי לנפש בשנה הוא כ-4,000 דולר בסך הכול. הזנות בקובה פורחת בעקבות המצב הכלכלי הקשה. גם השוק השחור פורח, במיוחד עבור מי שיש לו דולרים.

קסטרו מעולם לא נהג ביד רכה במתנגדי המשטר. אזרחים שנאשמו בהתנגדות למהפכה, בשיתוף פעולה עם הסי-אי-איי או בפשיזם נכלאו, לעתים בלא משפט. אחדים מהם הוצאו להורג. עד סוף שנות השישים היו בקובה מחנות כפייה בהם הוחזקו מי שהוגדרו "סוטים חברתיים", ביניהם הומוסקסואלים. קסטרו טוען שלא כלא אנשים מסיבות פוליטיות, אלא משום שהיוו איום ממשי על משטרו.

קולומבוס טען שקובה היא "האי היפה בעולם". בקרוב יעמוד האי היפה והמתוייר (יותר משני מיליון תיירים בשנה) על פרשת דרכים, משום שקסטרו כבר אינו שולט בפועל. בקובה משוכנעים שמותו לא ישנה דבר – השיטה הפוליטית שכונן קסטרו איתנה, כך סבורים נאמני השלטון. אבל שני מיליון קובנים שמתגוררים בארצות הברית ורבים שמנסים לעזוב מעידים על כך שלא רק אמריקה רוצה בשינוי שיטת השלטון בקובה.

רוב אזרחי קובה לא הכירו שלטון אחר ומנהיג אחר, אבל כולם יודעים מהם דולרים ומה ההבדל בינם לבין הפסו המקומי. הסיכוי שקובה לא תיכנע בעתיד לפיתוי של תיירות מארצות הברית והשקעות זרות קטן. למרבה הצער, זה גם יבשר ככל הנראה את חזרתה של קובה להיות בת חסות, והפיכתה שוב למדינת עולם שלישי מובהקת.