12 שנים לאחר [[אסון ערד]] הגיעה לסופה תביעת הפיצויים של נורית קרן, מנפגעי האסון. קרן, אז נערה בת 17 והיום בת 29 ואם לתינוק, נמחצה יחד עם אלפי נערים ונערות בקהל שנאסף להופעת הפרידה של להקת [[משינה]]. על אף שלא נגרם לה נזק גופני ממשי, היא סבלה מהלם ומפגיעות נוירולוגיות והוכרה כבעלת 10% נכות.
הסחבת המשפטית, כמו גם גובה הפיצויים שנפסקו לטובת קרן 250 אלף שקלים ו-50 אלף שקלים על הוצאות משפט נגרמו בשל סירובם העיקש של עיריית ערד, משרדי הכרטיסים, מפיקי הפסטיבל ובנק הפועלים לשאת באחריות. לאורך השנים נקטו הנתבעים חזית משפטית אחידה וטענו בגיבוי חוות דעת רפואית כי לא נגרם לקרן כל נזק.
במסגרת הפסיקה, בנק הפועלים, שמכר באותה השנה כרטיסים לפסטיבל ללא הגבלה לכל מי שפתח חשבון צעיר, הוכרז שותף באחריות לאסון.
"מדובר בתקדים משפטי", אמר לוואלה! חדשות עו"ד כרמי בוסתנאי שייצג את קרן יחד עם עורכי הדין חיים כהן וישראל שוויצר. "במדינת ישראל מעולם לא חוייב בנק, שלכאורה לא קשור ישירות לארוע, לשאת באחריות שווה למה שארע".
"ייצגנו גם את הורי שניים מהילדים שנספו באסון וזה נגמר בפיצוי של חמישה מיליון שקלים. הנתבעים חויבו לשלם סכום מקסימלי משום שבית המשפט ביקש להביע מורת רוח מקו ההגנה שהם נקטו", אמר עו"ד בוסתנאי. "ההתעקשות הזאת לא השתלמה להם, אם היו משלמים את מה שהיה מגיע לה קודם הם היו משלמים הרבה פחות. צר לי על בני נוער רבים שוויתרו על תביעתם בשל הסחבת".
"מעריכים את החלטת השופט"
מורסיה קרן, אמה של נורית, אמרה כי "העניין הזה מאוד קשה לנו וצר לנו על כל השנים שחלפו עד שהצדק יצא לאור. נורית רוצה להגיב על הדברים, אך תעשה זאת רק לאחר הדיון האחרון, בנובמבר. בכל מקרה אנחנו מודים לשופט ומעריכים את החלטתו".
אסון ערד ארע ב-18 ביולי 1995. איתן פלד, חן יצחק ונעמה אלקריב נמחצו בו למוות לאחר שקהל רב התגודד סביב שערי ההופעה, שעה שרק מאוחר יותר ניתנה הוראה לפתוח שער אחד בלבד. ועדת החקירה שבדקה את נסיבות האסון מצאה כי לא היה כל פיקוח על מכירת הכרטיסים וכי כמות זעומה של שוטרים הופקדה על בטחון המבלים.