שנה לאינתיפאדה: בחן את עצמך

12 חודשים של מכוניות מעלות עשן, דיסקוטקים מתפוצצים, פעולות תגמול, פעולות נקם, חמאס, ג'יהאד, תנזים, "סיכולים ממוקדים" ושאר מונחים שאימצנו בחום ובקלות מפתיעה, שינו לא רק את המציאות אלא גם, ובעיקר, את מיקומו של כל אחד מאיתנו סביב הקשת הפוליטית, שגם היא, איך נאמר, כבר לא אותו דבר. וואלה! מגישה: ששת הטיפוסים החדשים שצמחו בישראל, בעקבות האינתיפאדה. יועצים מיוחדים: לירון מרוז והלית לוי.

השמאלני האדוק הולך ונעשה אדוק יותר ויותר עם כל יום שעובר. הוא יודע בדיוק למה האינתיפאדה התחילה – כי אנחנו לא היינו בסדר. אהוד ברק לא באמת הלך עד הסוף הוא רק עשה כאילו, מה שסיפרו לנו היו שקרים. צה"ל משקר, שרון משקר, אפילו לפרס אי אפשר כבר להאמין. הסכם אוסלו היה בסך הכל מכשיר לדיכוי הפלסטינים, אז פלא שהפלסטינים מתקוממים? זו מלחמת העצמאות שלהם. לגיטימי. כל פיגוע רק משכנע עוד יותר את השמאלני האדוק שצריך לדבר עם הפלסטינים. נכון שאנחנו סובלים, אבל אתם יודעים כמה קשה לפלסטינים? אתם ראיתם מחנה פליטים מבפנים? השמאלני האדוק מעודכן במספר ההרוגים הפלסטיני המדוייק, וכמה מתוכם היו ילדים. הוא המצפון של כולכם, יה מתקרנפים. חלוקת ירושלים, זכות השיבה ופרס ישראל לגדעון לוי הן רק עמדות הפתיחה שלו למו"מ, ויש על מה לדבר. המתנחלים הם פושעים שצריך לשפוט בבית הדין הבינלאומי, וכל יום שהם מחליטים לגור שם הוא על אחריותם בלבד. הפנטזיה של השמאלני האדוק היא ועדת החקירה שתקום יום לאחר סיום הכיבוש: הוא ייצא בה נקי.

משפט פתיחה: "חברים שלי מבית ג'אלה התקשרו אלי בדיוק בזמן ההפצצה הישראלית".

גיבור תרבות: מוחמד א-דורה.

ראש הממשלה שלי: יוסי ביילין.

נראה לאחרונה: במטעי זיתים של פלסטינים, ומיילד אשה פלסטינית במחסום א-רם.

ניתן לזיהוי על ידי השימוש הגובר במילה "דווקא": הוא דווקא תמיד היה שמאלני, הוא דווקא האמין בשלום, הוא דווקא חשב שהולך להיות כאן מזרח תיכון חדש. אבל אחרי שדווקא הפלסטינים לא רצו לקבל את ההצעה הכל כך נדיבה שדווקא אהוד, אהוד!!!, נתן, ופתחו באינתיפאדה, אחרי שדווקא ערביי ישראל, בכפיות טובה נוראית כזו, הצטרפו לפלסטינים, איך אפשר לעשות איתם שלום? הרי דווקא אנחנו היינו כל כך בסדר איתם, וזה מה שקיבלנו בחזרה. אז דווקא שרון מפתיע לטובה, ואני לא אומר שצריך לחזור לעזה אבל צריך ללמד אותם לקח. על חבריו שנשארו בשמאל הוא פשוט מרחם. כמו חוזר בתשובה שראה את האור, הוא מנסה לפקוח את עיניהם. הרפלקס השמאלני המותנה עדיין מתעורר אצלו כשהורגים ילדים פלסטינים, אבל רגע, לנו לא הרגו? דווקא אנחנו צריכים להיות יותר הומנים מכל העולם? מספיק היינו הומנים איתם, עכשיו שיפחדו קצת. וחוץ מזה, הם התחילו.

משפט פתיחה: "דווקא בתור מי שהצביע לברק בבחירות האחרונות".

גיבור תרבות: אהוד ברק.

ראש הממשלה שלי: אריק שרון.

נראה לאחרונה: ב"יש עם מי לדבר" ומגיב לכתבות של וואלה!.

אחרי שנים במרתפי האינקוויזיציה של אוסלו יוצא הימני מהארון, ממצמץ בעיניו מול השמש וזוקף את קומתו. סופסוף הוא בקונצנזוס. הוא הרי תמיד ידע שזה ייגמר באסון, אבל שנים אי אפשר היה לפתוח את הפה כאן בארץ, עם השטיפת מוח הזו של השלום. נו, אז עכשיו פתאום כולם מודים שהוא צדק. אין שלום, ולא יהיה שלום עם הערבים. הם תמיד רצו לזרוק אותנו לים, ערפאת בסך הכל מתקדם בתכנית השלבים. ותפסיקו להשתמש במושג אינתיפאדה, מדובר במלחמה, עם הנשק שפרס ורבין (אני באמת הצטערתי שהוא מת, באמת) חילקו להם. מי האדיוט שנתן להם רובים? הבעיה שפרס משפיע יותר מדי על אריק. מה צריך לעשות? זה ברור מאוד, לגרש את הטרוריסט הזה, ערפאת, ולכבוש מחדש את כל שטחי הרשות הפלסטינית. אי אפשר שרק הם הורגים אותנו ואנחנו לא עושים כלום. וגם להפסיק את הקשקוש הזה של ועדת אור, מי שמע שערוריה כזו, שערבים יתפרעו, ישרפו תחנות דלק, ובסוף מי שעומד מול השופטים זה השוטר הטוב, שהגן על כולנו. פשוט למחוק את שמונה השנים האחרונות, ולחזור לשפיות. ולקבר יוסף.

משפט פתיחה: "אמרתי לכם".

גיבור תרבות: אליק רון.

ראש הממשלה שלי: ביבי חוזר, והוא הבטיח שהוא למד את הלקח.

נראה לאחרונה: ביציע הכנסת, בעת דיון על שלילת האזרחות של ערביי ישראל.

דבר ראשון להעמיד לדין את פושעי מחתרת אוסלו, מביילין ועד רבין, שרימו את העם וקיבלו אחוזים מהקזינו ביריחו. מה, לא שמעתם את אדיר זיק בערוץ 7? אחר כך צריך להוציא להורג את הכלב הזה, ערפאת. את המחבלים של חברון צריך לגרש, ולהפוך את הישוב היהודי שם לעיר היהודית הכי גדולה בארץ. מעשי רצח של כל מיני פלסטינים בשטחים? הוא לא בעד, אבל יכול להבין. פקעה סבלנותו של העם, ובמיוחד של הוועד למען ביטחון בכבישים. הוא לא כמו הלפלפים האלה שגרים בלב השומרון, ונוסעים בשיירות, משתינים במכנסיים מרוב פחד. הוא רוכב על סוסים בראשי הגבעות. שהערבים יפחדו. ידוע שהם מעדיפים להתחתן עם מג"בניק ולא להיתקל במתנחל. השב"כ כבר ניסה לגייס אותו אלף פעם, אבל אצלנו יש יותר אקשן, ומי שצריך לדעת, יודע. ויש לו גם הצעה שתפתור את הטרור אחת ולתמיד: לקבור את המחבלים המתאבדים בעור של חזיר.

משפט פתיחה וסיכום: "מוות לערבים".

גיבורת תרבות: שלהבת פס ז"ל.

ראש הממשלה שלי: משיח משיח משיח.

תפוצה: על פיסטין מול ג'נין, מקים את רמת פדואל תחתית.

יש בלאגנים, לא? יריות משהו? אה, פיגועים, נכון. הוא שמע משהו. סבארו, הדולפינריום. פגעו בדיסקוטק? הערבים האלה באמת הגזימו. הוא מבקש לא להטריד אותו עם העינוי הסיני של מתנחל הרוג פעם ביומיים. דברו איתו מעשרים הרוגים ומעלה. חוץ מזה הוא לא רוצה לשמוע. זה מקלקל לו את המצב רוח. אפילו לאומן 17 הוא כבר מפחד לנסוע. בהתחלה הוא עוד ניסה לעקוב, אבל כמה דקות אחרי ששרון עלה להר הבית הוא איבד את ההקשר. במילא הוא לא יכול לעשות שום דבר, אז שיפתרו את הבעיות שלהם בעצמם. הוא, באופן אישי לא שמע חדשות כבר מאמצע מאי (וגם אז זו היתה תקלה, איזה נהג מונית מניאק לא הסכים לסגור את הרדיו). בעיתוני סוף השבוע הוא קורא רק את "שליחות קטלנית" ובטלוויזיה - רק "פספורט". ובכלל, זה כל כך קרתני להגדיר את הזהות שלך רק לפי ארץ המוצא, הרי היום הכל כפר גלובלי אחד גדול. אפשר לחיות בתל אביב ממש כמו בניו יורק. אופס.

משפט פתיחה: איה קרמרמן או שירלי גליק?

גיבור תרבות: אקסטזי.

ראש ממשלה מועדף: קלינטון.

נראה לאחרונה: מחכה לרד הוט צ'ילי פפרס בפארק הירקון.

חכו, חכו, מה שראיתם עד עכשיו, מהלינץ' ברמאללה ועד מגדלי התאומים זה עוד כלום. הטרור המוסלמי הפונדמנטליסטי רק התחיל. אתם עוד לא יודעים מה מחכה לכם. מטוסים ייכנסו במגדל עזריאלי, מכונית תופת ברמת גן תהיה רק בעמוד 19 למטה בעיתון. האלפקות במצפה רמון ייכנסו לחרדות. חשבתם שעד עכשיו היה גרוע? הצחקתם אותו. נאומיו של השייח יאסין על עוד עשרה מחבלים מתאבדים הוא הדבר האחרון שהוא שומע לפני שהוא הולך לישון, בבוקר הוא קם עם הערכות מערכת הביטחון שהסכסוך יימשך לפחות 16 שנה. אין, הם מנותקים מהמציאות. ואין מה לדבר, למוסלמים האלה אין אלוהים, אני אומר לכם זו מלחמת תרבות. הוא פשוט לא רוצה שתחיו באשליות: זה הולך להיות רע. וארוך. ואוי כמה שאנחנו נסבול. גם לא יהיה לאן לברוח, כי אף מדינה לא תסכים לקבל ישראלים. ובמילא כל העולם המערבי הולך לקראת עידן של טרור. מה, לא קראתם נוסטרדמוס?

משפט פתיחה: "רק 26 הרוגים? יצאנו בזול".

גיבור תרבות: שאול מופז.

ראש הממשלה שלי: יצחק שמיר.

נראה לאחרונה: אוכל בורקס בפורום מטכ"ל.