לא כולל טיפ

אני בחורה, וכאחת כזו אני זקוקה לנוכחותם המנחמת של בתי קפה. אני לא מהמפגרות שגוררות את החבר לישיבה על סלט ירוק במקום היערכות לסשן פיינטבול מטורף, אבל בתי הקפה הם בסיס טוב לכל דבר – הרי הם מכילים קפאין ושוקולד. אם המלצר נאה וממין זכר- שהרי בזה הרגע מנינו את שלושת אבות המזון החיוניים ביותר למימסית הארצישראלית הנפוצה.

מוזיקת הרקע נעה בין ג'אז לצ'ילאאוט ופותרת אותי מהאזנה לגלגל"צ (תאמרו מה שתאמרו, הקניונים בארץ היו מצליחים פי מאה אם לא היו משמיעים בכפייתיות את תחינותיה של מירי מסיקה), העיצוב בייתי ומזמין (אלא אם אתם קונים קבועים ברשת ששמה מתחרז עם "דרומה") והאיכות האנושית סבירה ביותר.

מכאן שניתן להסיק כי את מרבית תלאותיי אני משכיחה בעזרת מנה הגונה של סופלה שוקולד, אייס קפה או לאטה גדול עם עוגיית קינמון בצד. לצערי, בשנים האחרונות נהוג להעלות את מחירי פולי הקפה והקקאו, והלחם, והסלמון המעושן וכתוצאה ישיבה בודדה בבית קפה- אפילו בלי ללכת לשירותים, שווה לעבודה של שעתיים לפחות במסגרת שכר מינימום. אמנם תמיד יש נסיקה במספר המבקרים אצל הנוירולוג כדי לקבוע שכאב הראש הוא הרעלת קפאין ולא גידול, ותרבות צריכת הקפה גדולה מתמיד, אבל האם די בזה כדי לדרוש 30 שקלים על פיסת עוגה ששכבה בג'לטין במשך שישה שבועות? למה הגענו למצב בו רבע ליטר של קרח עם תרכיז עולה 15 שקלים וכאב בטן? טוב שכולם יודעים לשאול אם אני רוצה להגדיל את הקוראסון חמאה שלי בשקל תשעים אבל אף אחד לא יודע לומר לי מה ההבדל בין שוקו שוויצרי לשוקולטה.

המחירים היום באמת מגוחכים אבל פירמות האספרסו יודעות שהן משווקות את הסם הפופולארי בעולם ומיליוני ג'אנקיז מכל מעמד חברתי ימשיכו לפקוד את בתי העסק כל עוד יש רק 24 שעות ביממה ופיצוץ האוכלוסין לא נותן לאף אחד לישון. אז מה אם אני צריכה חלב מהביל לוריד? אז מה אם אני מסניפה סוכר חום? מגלגלת קוראסונים? מלחכת צימוקים בשוקולד מתחת ללשון? החור שנפער בכיס ובתאי המוח שלי גורם לי לחשוב שמוטב לחזור לימים המקראיים, בהם דלי של מלח היה משיג לך עדר עזים. אז תנו לטארט לחיות, תנו למיונז כנפיים וחשוב מכך- תנו למימס וליתר בני ישראל לשלם מחיר סביר על ספל או שניים. במילא הטיפ מחסל אותנו.