הסכסוך המר בין היהודים והערבים בישראל-פלסטין, שנמשך כבר יותר ממאה שנה, נראה טפשי במיוחד בתקופת החגים. דווקא בתקופה הזו, אפשר לראות את הדמיון הרב במנהגים הדתיים והתרבותיים של שתי הקבוצות הללו. מנהג הצום, שהיהודים מקיימים ביום כיפור והערבים לאורך חודש הרמדאן, הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך. וכאשר מסתכלים בפרטים, מגלים שהדמיון חורג הרבה מעבר להימנעות מאכילה.
למה בכלל צמים?
יום כיפור:
צום יום הכיפורים הוא הצום היחיד שהציווי לגביו מופיע כבר בספר התורה. הצום מצויין סמוך לראש השנה, ומטרתו היא בקשת כפרה ומחילה על חטאים דתיים וחברתיים שבני האדם מבצעים לאורך השנה היוצאת. בספר ויקרא, פרק טז', מופיע הציווי המקורי לגבי הצום: "ו?ה?י?ת?ה ל?כ?ם, ל?ח?ק??ת עו?ל?ם: ב??ח?ד?ש? ה?ש???ב?יע?י ב??ע?ש?ו?ר ל?ח?ד?ש? ת??ע?נ?ו? א?ת-נ?פ?ש??ת?יכ?ם, ו?כ?ל-מ?ל?אכ?ה ל?א ת?ע?ש?ו?--ה?א?ז?ר?ח, ו?ה?ג??ר ה?ג??ר ב??תו?כ?כ?ם. כ??י-ב?י?ו?ם ה?ז??ה י?כ?פ??ר ע?ל?יכ?ם, ל?ט?ה?ר א?ת?כ?ם: מ?כ??ל, ח?ט??את?יכ?ם, ל?פ?נ?י ה', ת??ט?ה?רו?".
רמדאן:
מספר מטרות יש לצום חודש רמדאן. הזדהות עם המסכנים והרעבים והעניים שלא יכולים להשיג מזון על בסיס קבוע היא אחת מהן. השניה היא התנקות, רוחנית ופיסית. מי שצם גם נמנע מעישון וקיום יחסי מין ומקפיד שלא לרכל, להמר ולפגוע באדם אחר. כך, כשהגוף נקי גם ממזון, גם משתיה וגם מחטאי העולם, התפילה תהיה זכה וטהורה יותר.
ומתי בכל זאת אוכלים?
יום כיפור:
במהלך הצום עצמו, מן הסתם, אין ארוחות, וגם לא נשנושים. אפילו לשתות מים אסור. על מנת לעבור בשלום את 24 השעות הגורליות, נהוג לאכול ארוחה גדולה זמן קצר לפני כנסת החג ארוחה שזכתה לכינוי "הסעודה המפסקת". את הארוחה הבאה מקיימים רק לאחר צאתו של הצום, בערב שלמחרת. ומה לגבי מי שבוחר לא לצום? ובכן, מי שאוכל ביום כיפור, יכול לאכול אך ורק בבית: כל בתי העסק בישראל סגורים במהלך היום.
רמדאן:
יש שתי ארוחות בכל יום: אחת מהן היא ה"סחור" הנאכלת לפני עלות החמה, סמוך לשעה 4:00 לפנות בוקר. נהוג לאכול מאכלי גבינה ושמנת, כמו גם חלבה ותמרים, מוצרים שמעניקים אנרגיה למהלך היום. לאחר מכן מתחיל הצום והוא נמשך עד רדת השמש, סמוך ל-18:00. במהלך היום עובדים ולומדים, אולם מסיימים סמוך ל-14:00. בשעה 18:00 מוגשת ארוחת ה"פטור" היא ארוחת שבירת הצום היומית. מדובר בהתכנסות של כל המשפחה ואכילת מאכלים מסורתיים דוגמת מקלובה ומלוחייה, ומקנחים ב"קטאיף" פנקייקים מיוחדים לחודש הרמדאן.
מי עושה את זה לעצמו?
יום כיפור:
ההערכה המקובלת היא שקרוב ל-80% מהיהודים בישראל מקיימים את מצוות הצום, כולל חלק נרחב מאוד מהציבור המכונה "חילוני". יש לציין כי בימינו, גם בחברה הדתית מקובל להתיר לאוכלוסיות מסוימות לא לצום ביום כיפור, למשל חולים שהצום מסכן את חייהם, נשים בשעות הקריטיות לפני לידה וחיילים בשדה הקרב. באופן לא מפתיע, בירושלים צמים יותר מאשר בתל אביב, ובבני ברק יותר מאשר בקיבוצים. חילונים רבים בישראל, שבימים כתיקונם אינם מבקרים בבתי כנסת, נוהגים להגיע לבית הכנסת ביום כיפור.
רמדאן:
לפי המסורת האיסלמית חובה על כל מוסלמי או מוסלמית שהגיעו לבגרות (גיל 13) לצום. עם זאת, חולים, זקנים, ילדים ונשים בהריון פטורים מהצום. אחוז הצמים בישראל והרשות הפלסטינית הוא גבוה מאוד. "גם אם מישהו לא צם הוא לא יתהדר בזה, אלא יעשה את זה בהיחבא. זה לא משהו להתגאות בו", אומרת מוסלמית שנוהגת לצום, תושבת הכפר ערה. "לפי ההערכות, רובה המכריע של האוכלוסיה הפלסטינית בישראל צם, כשבאזור המשולש האחוזים הם כמעט 100%".
ממנהגי החג
יום כיפור:
יום כיפור בישראל הוא כבר מזמן לא רק תאריך דתי. יותר מ-20% מהיהודים אינם צמים, ומנצלים את היום כיום חופש לכל דבר, שבמהלכו אפשר לפדל על אופניים בכבישים הריקים, להתרחץ בים, או להישאר בבית ולקרוא בפעם ה-34 את החשיפה הבלעדית של כל העיתונים בנוגע לפרוטוקולים של ועדת אגרנט. עם זאת, בשנים האחרונות הפך יום כיפור לתאריך אופנתי גם בקרב חילונים רבים, כחלק מטרנד הניו-אייג' המתפשט כמו אש בשדה קוצים, ובמקומות רבים נערך "יום כיפור אלטרנטיבי", תוך התמקדות בנושאים כגון חשבון נפש, בקשת סליחה ומציאת הדרך אל האושר.
רמדאן:
ארוחות שבירת הצום היומיות הפכו לארוע משפחתי, ולמעשה כל חודש הרמדאן הוא חודש של התקרבות למשפחה ו-30 ארוחות ערב ביחד, יום יום. באחד מעשרת הימים האחרונים של חודש הרמדאן, באחד הלילות בהם השמיים נקיים מעננים, מתרחש "ליילת אל-קדר" (ליל הגורלות). בלילה הזה, פתוחים השמיים לגמרי לתפילה ולכן מוסלמים רבים נשארים ערים כל הלילה ומרבים בתפילה. על פי הקוראן, "ליילת אל-קדר ח'ייר מן אלף שהר" ליל הגורלות טוב יותר מאלף חודשים. כמו כן, מעט כמו "עשרת ימי תשובה" במהלך עשרת הימים האחרונים של הרמדאן, לפני ואחרי ליל הגורלות, נוהגים המוסלמים להישאר במסגדים עד עלות השחר, וזאת במטרה לטהר את הנפש מהחטאים.
יידוי אבנים ושאר אירועים חגיגיים
יום כיפור:
בעבור הציבור הצם, האירועים שמזמן יום כיפור הן התפילות בבית הכנסת. כאמור, גם אנשים שבדרך כלל לא מגיעים בתדירות גבוהה לבית הכנסת, נוהגים להתפלל ביום כיפור. ישנם גם אירועים בקנה מידה מקומי יותר, כמו למשל, יידוי אבנים על מכוניות שנוסעות ביום הקדוש, כולל אמבולנסים. בקרב הציבור החילוני שלא צם, ישנם רבים שכלל לא יוצאים מהבית ביום כיפור. עם זאת, ביישובים רבים ניתן לראות בשעות הלילה התגודדויות המוניות של בני נוער על אופניים. בתל אביב, למשל, מקום מפגש פופולרי במיוחד ביום כיפור הוא גשר נמיר שמחבר את שכונות הצפון עם מרכז העיר.
רמדאן:
בשל הקדושה הרבה בחודש הזה תפילה במסגד אל-אקצא, ועוד ביום שישי (יום הקודש המוסלמי) היא מצווה גדולה. תפילות יום השישי של חודש הרמדאן הפכו לפיכך לארוע המוני אליו נוהרים מאות אלפי מוסלמים מישראל ומהרשות הפלסטינית. בשל כך ערוכה המשטרה במהלך החודש בכוחות מיוחדים, ואף נרשמו בעבר עימותים בין השוטרים לבין המתפללים, כמו גם ידויי אבנים לעבר השוטרים.