זה יקרה לפנות ערב: הכבישים יתרוקנו ממכוניות, אנשים לבושים בלבן יצעדו לבתי הכנסת, ועם ישראל יקח פסק זמן מהעיסוק המתמיד בביטחון, בכסף, במצב המדינה. [[יום כיפור]] נחשב בעיני רבים ליום הקדוש ביותר בשנה, אפילו יותר משבת, ובו האל סולח לנו על מעשינו, ומאפשר לנו להתחיל שנה חדשה עם מצפון נקי.
אלוהים הוא לא היחיד שצריך לסלוח. חז"ל קבעו שיום כיפור מכפר על עבירות שבין אדם לאל, אך לא בין אדם לחברו. זהו מקור המנהג לבקש סליחה מהסובבים אותנו בעשרת הימים בין [[ראש השנה]] ליום כיפור. האם הם יקבלו את הסליחה? זו כבר שאלה אחרת.
השלב הראשון בבקשת הסליחה היא להבין שטעינו, חטאנו, עשינו עוול לאחר. "חרטה היא לא דבר פשוט", אומרת ד"ר נחמה ורבין, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ועמיתת מחקר בכירה במכון שלום הרמן. "היא גורמת לנו לראות את עצמנו באור לא חיובי, אבל היא חשובה מאוד. צריך להיות מוכנים להתמודד עם החלקים הפחות נעימים בתוכנו, וזה בהחלט לא דבר קל".
זה הזמן לסלוח?
ההחלטה לסלוח היא לא משימה פשוטה יותר. היא מחייבת אותנו לוותר על העוינות כלפי האחר, ולהמשיך הלאה מבלי המשא הכבד של העבר. "עיקרה של הסליחה היא ההתגברות על העוינות. הקורבן מחזיר לעצמו את תחושת הערך העצמי, ולכן הוא לא מגיב עוד בעוינות.
"לדעתי, אדם יכול לסלוח אבל הוא לא חייב להיות מוכן להתפייס, או לראות את הצד השני באור אוהד. לא חייבים לחזור למערכת היחסים שהיתה עם הצד הפוגע. אפשר לסלוח למישהו גם מבלי להחזיר אותו לחייך.
"ניקח לדוגמה קורבן של תקיפה מינית. היא עשויה לראות את התוקף כאדם מסוכן לחברה, שחייב לשבת מאחורי סורג ובריח. היא עשויה לא לגלות עמדה חיובית כלפיו, לסרב להתפייס איתו, ועם זאת לסלוח לו. הסליחה היא תהליך פנימי שלה, שמהותו השבת הערך העצמי שלה".
-מותר לא לסלוח?
"לדעתי, כן. אומנם כדאי לסלוח, אבל זו לא חובה".
"היכולת לוותר היא הכוח האמיתי"
בחברה הישראלית, שתבעה את מושג ה"פראייריות", בקשת סליחה וקבלתה היא לא דבר מובן מאליו. "עצוב שאנשים פוחדים לצאת פראיירים", אומרת ד"ר ורבין, "מפני שהיכולת לוותר היא הכוח האמיתי. היא מבטאת הרבה יותר כוח מהפחד לצאת פראייר.
"יום כיפור יכול להיות מלא משמעות גם עבור אדם שאינו מאמין באל, או אדם שרחוק לגמרי מהדת. אני חושבת שכל אחד יכול ליצוק ליום הזה משמעות. עבורי יש חשיבות להליכה לבית הכנסת ולצום. חבל לא לנצל את היום הזה למשהו משמעותי".