למפגש ראש השנה שהתקיים סמוך לצומת א-ראם הגיעו בעיקר צעירים, בשנות העשרים והשלושים בחייהם, ישראלים ופלסטינים. כולם היו לוחמים, אם בצבא ההגנה לישראל ואם בתנועות הסירוב הפלסטיניות. למרות שרובם ראו כבר את הצד שני דרך כוונות, הם כולם הגיעו למסקנה שלא הצבא יפתור את הבעיות של שני העמים. ארגון "לוחמים לשלום" פתח אמש בארוע מיוחד לרגל שנת עבודה משותפת נוספת. הטייס והמבוקש מאמינים שרק המפגשים האלו יביאו שלום.
הארגון פועל בשלושה מישורים: מפגשים בין הלוחמים, הרצאות שנותנים הלוחמים לאוכלוסייה הישראלית והפלסטינית ועזרה הומניטרית מעשית לתושבים הסובלים מהסכסוך בישראל ובשטחי הרשות. עם תחילת השנה החדשה יכולים ראשי הארגון להתגאות בכך שהקבוצה שלפני שנתיים כללה רק 30 חברים, היום כבר כוללת 250 ישראלים ופלסטינים, שמאמינים שדווקא הלוחמים משני הצדדים יכולים להביא לשינוי.
שוברים את הגישה הממסדית-צבאית הישראלית
איתמר שפירא, בעבר לוחם בפלחה"ן נח"ל, הוא המתאם של פעילות הארגון בצד הישראלי. בראיון לוואלה! חדשות הוא מספר תחילה על ההיסטוריה של הארגון. "הוא הוקם לפני כשנתיים וחצי על ידי לוחמים משני עברי המתרס", הוא מספר, "אם כאלו שנלחמו בצה"ל בדיכוי האינתיפאדה, תוך פגיעה בנשים, ילדים ובהרס בתים, ואם בצד הפלסטיני תוך התנגדות מזוינת לכיבוש, תוך חטיפת נשק, דקירות ופיצוץ מכוניות תופת". לדבריו, "מכתב הטייסים הסרבנים ולאחריו מכתב המטכ"ליסטים עוררו הד תקשורתי שהגיע גם לשטחי הרשות הפלסטינית, וקבוצה של חמושים מפתח, שישבו כולם בכלא, החליטו ליצור קשר עם הצד הישראלי. מהשותפות הזו קם הארגון, ואני מקווה שהשנה החדשה תסמל צמיחה נוספת והגדלת ההשפעה".
שפירא טוען שהשותפות הזו היא בעיקר בגלל הבנה שצריך גם להגיד כן למשהו ולא רק לא. "הבנו שהדיאלוג והמאבק המשותף הוא משהו שצריך לעשות, כי הוא יכול להביא לשלום ולהסכם". לדבריו, המפגשים הראשונים עם האויבים לשעבר, אכן היו "מלאי חשש וסלידה, אבל דרך הסיפורים האישיים של הישראלים והפלסטינים התקרבנו והאמנו אחד בשני. מתוך האמון הזה הבנו שזו הדרך לצאת ולקרוא לשני העמים לדרך הדיאלוג".
שפירא דוחה את הטענות כאילו מדובר בארגון לגברים בלבד, או לאנשי צבא בלבד. "אל הארגון שלנו יכולים כולם להתקבל", הוא אומר, "רק מי שכרגע נמצא בשירות צבאי בשטחים, או פלסטיני שאוחז בנשק ומאמין במאבק מזוין לא יכול". שפירא טוען ש"אנו אכן מדברים מנקודת מבט מיליטנטית, אבל היא זו שנותנת לנו כוח לשבור את הגישה הממסדית-צבאית הישראלית. דווקא אנחנו שהיינו שם, שראינו, שנתנו את מיטב שנותינו, קוראים עכשיו ואומרים שאין דרך אחרת מלבד ההידברות".
שפירא התייחס לכינוס שנערך אמש, "אני מאחל לעצמנו שבעוד שנים לא רבות ימנה כבר הארגון שלנו כמה אלפים. שנגיע לעוד הרבה אנשים שיבינו את המסר המאוד ברור שלנו - לא לאלימות, כן לסיום הכיבוש וכן לפתרון שתי המדינות".
"הלוחמים מוכיחים שיש עם מי לדבר"
סולימן אל-ח'טיב הוא מקבילו הפלסטיני של שפירא. בשיחת טלפון מרמאללה הוא מספר לוואלה! חדשות על השנים בכלא הישראלי ועל מה שהוא הבין שם. "אני שייך לתנועת פתח מאז שאני ילד", מספר אל-ח'טיב, "וכבר בגיל 14 נשפטתי ל-15 שנות מאסר על ניסיון להרוג שני חיילים על הדרך שבין ירושלים ליריחו". לדבריו, "כשאני משווה בין האיש שהייתי אז לבין האיש שאני היום אני רואה המון הבדלים. לפני עשרים שנה הייתי מונע מרגשות לאומיים בלבד, לא חשבתי ולא הבנתי. אולם, דווקא בכלא התחלתי לקרוא וללמוד. בעיקר הבנתי הרבה דברים על הסכסוך, על השורשים שלו, על העם היהודי, ועל זה שהפתרון הצבאי שבו בחרתי לא הוא שיביא לפתרון הסכסוך".
אל-ח'טיב מספר שבשנת 2004, מספר שנים אחרי ששוחרר, הוא פגש לראשונה ישראלים על רקע שהוא לא צבאי. "זה סיפור מוזר מאוד", אומר אל-ח'טיב, "כי זה קרה בקוטב הדרומי". היה זה במסגרת משלחת ישראלית-פלסטינית, שזכתה לאישור שתי ההנהגות, ושמומנה על ידי ארגון גרמני בשם "לשבור את הקרח". ואז, אחרי יותר מעשר שנים, ואחרי שהכיר את הישראלים בקצה העולם, כבר היה מוכן אל-ח'טיב לשיתופי פעולה אמיתיים. "אחרי שחזרתי מהקוטב ידעתי שאני רוצה לעשות משהו למען השלום", הוא אומר, "וגיליתי שלוחמים לשלום הוא המקום בו אני יכול להשפיע הכי הרבה".
אל-ח'טיב טוען ש"המפגשים עם הלוחמים הישראלים הוכיחו לי שיש עם מי לדבר". לדבריו, הלוחמים בשני הצדדים זוכים למעמד שאין לשום קבוצה אחרת: "ללוחמים, לאלו שהיו בקרב, החברה חייבת להקשיב. וזה בעצם מה שאנו מנסים לעשות. לשנות דרך ההשפעה שיש לנו בחברה".
לרגל מפגש ראש השנה ביקש אל-ח'טיב למסור "שנה טובה לכל הקוראים היהודים ורמדאן כרים לכל המוסלמים". הוא היה מרוצה מאוד מהמפגש אמש וטוען ש"הייתה נוכחות גדולה מאוד של חברים חדשים, שלא הגיעו למפגשיונ הקודמים, ושהתלהבו מהפעילות הייחודית". הוא מקווה ש"השנה הארגון יגדיל את פעילותו ואת השפעתו. הפיתרון הצבאי כבר לא קיים, באופן מעשי, ואני קורא לכולם לבוא ולהכיר אותנו, לראות שיש עם מי לעשות שלום".